רע"א 9307/09

תקציר

עניינו של פסק הדין בתיק משפטי מורכב של ריבוי תביעות ותביעות שכנגד בין מספר גורמים: כלל חברה לביטוח בע"מ (כלל), המבקשים (זהותם אינה ברורה, אך מכונים אורן) והמשיבים (סונסינו וצד נוסף). התיק סובב סביב סכסוכים כספיים, לרבות תביעות לחובות שלא שולמו, תגמולי ביטוח והלוואה פרטית. פסק הדין מתייחס להתדיינות נגדית בין הצדדים בשתי ערכאות נפרדות – בית משפט השלום בנתניה ובית משפט השלום בחדרה. בתיק בבית המשפט בנתניה (ההליך הראשון) הגישה כלל תביעות נגד המבקשים, שאוחדו ופסקו לטובת כלל. המבקשים טענו כי סכום כסף שנוי במחלוקת שולם לסונסינו במסגרת חובות פוליסת הביטוח, אך בית המשפט העדיף את גרסתו של סונסינו, וקבע כי מדובר בפירעון חלקי של הלוואה פרטית שנתן למבקשים. במקביל הוגשו שתי תביעות נוספות – המבקשים תבעו את כלל ואת המשיבים בבית המשפט בחדרה (הליך שני) על סכומים שלא פורטו, והמשיבים תבעו את המבקשים ביתרת ההלוואה הנזכרת בפרשת נתניה. בעקבות פסק דין נתניה ניסו המשיבים בפרשת חדרה לקבל את תביעתם בשל מעשה של בית המשפט, אך בית המשפט בחדרה דחה את בקשתם, בנימוק של היעדר צדדים זהים, שכן המשיבים לא היו מעורבים בהליך הראשון. המשיבים ערערו לבית המשפט המחוזי, אשר נעתר לבקשתם וקיבל את ערעורם. בית המשפט המחוזי קבע, כי על אף שהמשיבים לא היו צדדים בהליך הראשון, הם יכולים לטעון נגד המבקשים. החלטה זו התבססה על מספר טעמים: למבקשים היה את יומם בבית המשפט בהליך הראשון, התביעה בהליך השני הוגשה לפני פסק הדין בהליך הראשון, והיה על המבקשים לשלוח למשיבים הודעת צד ג'. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפני ערכאה גבוהה יותר. עם זאת, השופט דחה את בקשתם, הסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי והדגיש את הצורך בזהירות במקרים כאלה. השופט התייחס גם לשאלה המשפטית של תביעות מנע פוגעניות, שבמקרה זה הותרו בשל הנסיבות הספציפיות. השופטת ציינה את טענות המבקשים עצמם בהליך הראשון, שיצרו זיקה בין סונסינו לכלל, ומנעו מהם להפריד בין שני הצדדים בתיק הנוכחי. בנוסף, ציינה השופטת כי חלק מטענות המבקשים לא הוצגו בפסק הדין הקודם ולכן לא ניתן לדון בהן בערעור. המבקשים חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.