המ"ש 462-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום לתעבורה בעכו במ"ש 462-11-25 מריסאת נ' מדינת ישראל ואח'** **מבוא** ההחלטה דנה בבקשה להארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 ("חסד"פ"). הבקשה הוגשה על ידי המבקשת, מייסם מריסאת, בגין דו"ח תנועה מס' 90526794046, שניתן לה ביום 8.4.2023 בגין עבירת מהירות. המועד האחרון להגשת הבקשה להישפט חל ביום 20.8.2023, אולם הבקשה הוגשה ביום 3.11.2025, באיחור ניכר. **המסגרת הנורמטיבית והשיקולים המשפטיים** 1. **סעיף 230 לחסד"פ:** הסעיף מאפשר לבית המשפט להורות על קיום משפט גם אם הבקשה להישפט הוגשה באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים המפורטים בסעיף 229(ה) לחסד"פ, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטה. 2. **סעיף 229(ה) לחסד"פ:** תובע (ובמקרה זה, בית המשפט פועל כמעין תובע או בוחן את הבקשה בהתאם לעקרונות דומים) רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים הקבועים, אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד, והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה. 3. **השוואה לביטול פסק דין:** בית המשפט מציין כי השיקולים בבחינת בקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים בבקשה לביטול פסק דין (המופנית לפי סעיפים 130 ו-240 לחסד"פ). שיקולים אלו כוללים, בין היתר, הצגת טעם טוב וראוי לאיחור, ובחינת האם אי-היעתרות לבקשה תגרום לעיוות דין למבקש. 4. **עיוות דין:** ההחלטה מדגישה כי על הטוען לקיומה של עילת עיוות דין לבסס את טענתו ולפרט טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (כפי שנקבע בע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם). **החלטת בית המשפט ונימוקיה** בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שהוא מבסס את החלטתו על מספר טעמים עיקריים: 1. **שיהוי ניכר:** בית המשפט קבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, אשר כשלעצמו מהווה טעם מספיק לדחייתה, בהתאם לפסיקה (רע"פ 7714/23 מדינת ישראל נ' מוטי אונגר). 2. **תשלום הדו"ח והשלכותיו:** המבקשת שילמה את הדו"ח, פעולה המהווה הודאה במיוחס לה, הרשעה ונשיאה בעונש, בהתאם לסעיף 229(ח) לחסד"פ. הארכת מועד להישפט לאחר תשלום הדו"ח אפשרית רק במקרים מיוחדים וחריגים ביותר, תוך מתן חשיבות רבה לעיקרון סופיות הדיון ויעילות ההליך השיפוטי (כפי שנקבע בעפ"ת 45994-03-23 אברהם כבוד נ' מ"י). 3. **היעדר נסיבות חריגות:** המבקשת לא הצליחה לשכנע את בית המשפט בקיומן של נסיבות חריגות המצדיקות הארכת מועד, לאור תשלום הדו"ח והשיהוי. 4. **טענת התשלום:** טענת המבקשת כי שילמה את הדו"ח מתוך חשש לפיגורים אינה מקובלת. 5. **טענת אי-ידיעה על הדו"ח:** בית המשפט דחה את טענת המבקשת כי לא ידעה על הדו"ח, והתבסס על אישור המסירה שנשלח אליה ובו צוין "לא נדרש". נקבע כי בכך שהמבקשת לא טרחה לאסוף את דבר הדואר, אין לה אלא להלין על עצמה (בהתאם לרע"פ סאלם). בית המשפט אף הדגיש את הפירוט המלא באישור המסירה (שם מלא, כתובת, ת.ז., חתימת הדוור). 6. **היעדר עילת עיוות דין:** * **נהג אחר:** טענת המבקשת כי אחיה נהג ברכב נדחתה בשל חוסר פירוט, היעדר תצהיר מהאח, ובעיקר בשל הפסיקה הקובעת כי טענה שנהג אחר נהג ברכב, גם אם מגובה בתצהיר, אינה מקימה כשלעצמה עילת עיוות דין המצדיקה הארכת מועד (רע"פ 1446/14 ריאד נ' מ"י, רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מ"י). * **צבירת נקודות:** בית המשפט הדגיש כי צבירת נקודות אינה מהווה עילת עיוות דין ואינה מצדיקה הארכת מועד, וזאת במטרה למנוע יצירת מסלול עוקף למשרד הרישוי. נראה כי מטרת הבקשה היא התחמקות משיטת הניקוד. **עקרונות משפטיים וחידושים** * **הדגשת עיקרון סופיות הדיון:** ההחלטה מדגישה את חשיבות סופיות הדיון, במיוחד כאשר דו"ח תנועה שולם. עיקרון זה בא לידי ביטוי בדחיית בקשה להארכת מועד להישפט לאחר תשלום הדו"ח, למעט במקרים חריגים ביותר. * **פרשנות תקינה של דברי דואר:** בית המשפט קובע כי סירוב לקבל דבר דואר (כמו "לא נדרש") עלול להיחשב כהבאה לידיעת המקבל, ובכך מבסס את מועד קבלת ההודעה או את הידיעה בפועל. זהו חידוש פרשני חשוב בנוגע להשלכות של אי-איסוף דואר. * **הגבלת טענת "נהג אחר" כעילת עיוות דין:** ההחלטה מאששת את הפסיקה הרווחת לפיה טענת "נהג אחר" אינה מהווה כשלעצמה עילת עיוות דין המצדיקה הארכת מועד להישפט, גם אם מגובה בתצהיר. הדבר מחזק את אחריות הבעלים של הרכב לוודא כי הנהג שביצע את העבירה נושא באחריות. * **מניעת "מסלול עוקף" למשרד הרישוי:** ההחלטה שמה דגש על רצון המערכת המשפטית למנוע שימוש בבקשות להארכת מועד להישפט כאמצעי להתחמקות ממנגנון צבירת הנקודות והשלכותיו על רישיון הנהיגה. **סיכום** ההחלטה בעניינה של מייסם מריסאת ממחישה את הדרישות המחמירות להארכת מועד להישפט, במיוחד כאשר מדובר בבקשה המוגשת באיחור ניכר, לאחר תשלום הדו"ח, וללא הצגת עילות מוצדקות כגון עיוות דין ממשי. בית המשפט פועל לאכיפת עקרונות סופיות הדיון, יעילות ההליך השיפוטי, ואחריות אישית של בעל הדו"ח, תוך שהוא שולל טענות גנריות או כאלו שאינן נתמכות כראוי. הדגש על אי-קבלת דבר דואר כהבאה לידיעת הנהג, וההגבלה על טענת "נהג אחר" כעילת עיוות דין, מהווים חיזוק לעקרונות אלו בפסיקה.