ע"ע 162/05

תקציר

הערעור והערעור שכנגד במקרה זה נסובים סביב הסכמי העסקתו של מר ברמק, אשר הועסק על ידי שלושה גופים קשורים: אגודת הסטודנטים בטכניון (האגודה), פפר ומכלל. שלושת המערערים טענו כי יש לבטל את ההסכמים עם מר ברמק בשל פגמים פרוצדורליים ובשל היותם בלתי סבירים. בית הדין האזורי קבע כי ההסכמים תקפים. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה חלק עליו ופסק לטובת המערערים. נמצא כי ההסכמים לא אושרו באופן העולה בקנה אחד עם הנהלים הפנימיים של המערערים וחרגו מהסביר והמקובל באגודת סטודנטים. באופן ספציפי, בית המשפט הצביע על חוסר השקיפות בהליך האישור, על השכר וההטבות המוגזמות והבלתי סבירות שניתנו למר ברמק ועל ניגוד העניינים שלו. כתוצאה מכך, ביטל בית המשפט את חמשת ההסכמים שנחתמו בשנת 1999 וקבע כי מר ברמק זכאי רק לתנאי שכרו ופרישתו הקודמים. בנוסף, נדרש מר ברמק לפצות את המערערים בגין כל סכום שהתקבל בעודף, בתוספת ריבית. עם זאת, השופט כהן, אף שהסכים עם ביטול ההסכמים, חלק על קביעת שכרו של מר ברמק ועל גובה ההחזר. במקום זאת, הוא הציע השבה חלקית של 150,000 שקל, מתוך אמונה שזו גישה מהירה וצודקת יותר. יתר על כן, גם השופט רבינוביץ' הסכים עם הביטול, אך הציע מנגנון שיפוי אחר. הוא הדגיש את הצורך בגישה מאוזנת, תוך התחשבות בזכותו של מר ברמק לפיצוי סביר ובנסיבות המקרה. לדברי השופט רבינוביץ', על ברמק לפרוע 150,000 ₪, ועל המערערים לשחרר את זכויותיו הכספיות בקופות גמל שונות. החלטתו הסופית של בית הדין קיבלה את ערעור האגודה, פפר ומכלל, ביטלה את פסק דינו של בית הדין האזורי ועיצבה את זכויותיו של מר ברמק עם סיום העסקתו בעילות שונות. בנוסף, היא הכירה בזכותם של המערערים להשבה. עם זאת, אופן קביעת סכום ההחזר היה שונה בין השופטים. בעוד שלשופטים צור וכהן היו הצעות ספציפיות, הצעתו של השופט רבינוביץ' כללה גישה מורכבת יותר, תוך התחשבות בנסיבות הייחודיות של המקרה. עם זאת, החלטת הרוב צידדה בהצעתו של השופט צור, וחייבה את מר ברמק להשיב את מלוא הסכומים שהתקבלו במסגרת ההסכמים שבוטלו.