בש"פ 8473/07

תקציר

חוק הוראת השעה, שנחקק בשנת 2006, מתווה את סדרי המעצר של חשודים בעבירות ביטחון, ובכלל זה הוראות בדבר עיכוב הצגת עצורים בפני שופטים והארכת תקופות מעצר. סעיפים 5(1) ו-5(2) לחוק זה מאפשרים דיון בבקשות להיעדרות עצורים ללא נוכחות העצור, דבר הפוגע בזכויותיהם לפי חוק המעצרים להתייצב לדיונים הנוגעים למעצרו. אמנם אין מדובר בדיון במעמד צד אחד, אך מאחר שהעצור יכול תיאורטית להציג את טיעוניו באמצעות עורך דינו, חוסר היכולת להיפגש עם עורך דינו מגביל באופן משמעותי את יכולתו לעשות כן. ככאלה, זכויותיהם להגן על עצמם ולהציג את טענותיהם נפגעות קשות. המחוקק קבע אמות מידה שונות לשלבים שונים של דיונים בהליך המעצר. הדיון הראשון בבית המשפט בנוגע למעצר חייב להתקיים בנוכחות החשוד, למעט בנסיבות מסוימות. דיונים נוספים להארכת מעצר יכולים להתקיים ללא נוכחות העצור בהתקיים תנאים מסוימים. עררים ודיונים בדיון חוזר יכולים להיערך גם בהיעדרו של העצור אם הוא סבור שנוכחותו עלולה לגרום נזק מהותי לחקירה. דברי ההסבר להצעת חוק הוראת השעה מכירים באופיין הייחודי של חקירות בגין עבירות ביטחון ובצורך בחקירות רצופות למניעת פעולות טרור. באיזון בין זאת לבין זכויות העצור, על בית המשפט לוודא שכל פגיעה בעצור היא מידתית. במקרים פרטניים, על בית המשפט לבחון את פוטנציאל הפגיעה בחקירה, את הסבירות לפגיעה כזו, את חומרת החשדות ואת הסיכונים הטמונים בתיק. במקרה ספציפי זה, מגבלות החיסיון מונעות דיון מפורט בחשדות ובחקירה. עם זאת, על סמך המידע הקיים, לרבות חומרת החשדות והסיכון הפוטנציאלי, שוכנע השופט כי קיום הדיון בערעור שלא בנוכחות המשיב מוצדק לפי סעיף 5(2) לחוק הוראת שעה. משכך, הערעור מתקבל, והחלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת. הדיון בהארכת המעצר יתקיים ללא נוכחות המשיב, כדי למנוע פגיעה משמעותית בהליך החקירה. פסק דין זה ניתן ביום 10.10.2007.