עת"מ 282/01

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב עיתוי הגשת ההשגות על דרישות הארנונה הכלליות של העירייה. החוק קובע כי יש להגיש התנגדויות בתוך תשעים יום מיום קבלת הודעת התשלום, אך העותרת, חברה קבלנית שבנתה דירות באשדוד, טענה כי מעולם לא קיבלה הודעה המפרטת את המועד האחרון להגשת ההתנגדויות. בתוך כך, טענו בעירייה כי שלחו לחברה הודעה, כפי שהם עושים עם כל בעלי הנכסים, הכוללת את זכות ההתנגדות ואת המועדים לכך. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של סעיף 7א לחוק הרשויות המקומיות, הקובע כי בהודעת תשלום יש לציין את הזכויות והמועדים להתנגדות. בית המשפט קבע, כי על המשיב, כטוען להתנגדות הוגשה באיחור, מוטל נטל ההוכחה להראות כי עמד בכל דרישות החוק, לרבות יידוע העותר בדבר זכויות ההתנגדות שלו. מאחר שהעירייה לא המציאה כל מסמך המעיד כי הודיעה לעותר על חלון ההתנגדויות בן 90 הימים, פסק בית המשפט לטובת העותר, דחה את החלטת ועדת הערר והורה לעירייה לשקול את התנגדות החברה לגופה. פסק הדין הדגיש את חשיבות ההגנה על זכויות הנישומים ואת אופייה המהותי של דרישת סעיף 7א. מאחר שהעותר לא העלה את הנושא בערעורו הראשוני, בית המשפט לא פסק הוצאות, והותיר כל צד לשאת בהוצאותיו.