ע"ח 56865-04-18

תקציר

השופט דוחה את הערעור במלואו. ראשית, באשר לתשתית הראייתית, קובע השופט כי אין צורך לבסס ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למערערים בשלב זה. תחת זאת, בית המשפט בוחן את קיומו של חשד סביר המצדיק את המשך החזקה. הראיות שנאספו עד כה יוצרות תשתית ראייתית מספקת לביסוס חשד סביר כי המערערים ביצעו את עבירות השוחד והלבנת ההון. השופט מדגיש כי תפקידו של בית המשפט בשלב זה אינו לבחון את מהימנות הראיות ברמה המשפטית. באשר לתפיסת נכסים שונים, לרבות חשבונות בנק, רכב, תכשיטים וחפצי אמנות, מסכים השופט עם המשיב (ככל הנראה המדינה או גוף ממשלתי) כי התפיסה הייתה חוקית ומאושרת. השופט מסביר כי למשטרה יש סמכות לתפוס ולהחזיק בנכסים לפי סעיף 32 לפקודה, המאפשר תפיסת חפצים ללא צו בית משפט אם קיים חשד סביר שהם קשורים לעבירה. בעוד שהמערערים טענו כי תפיסת "נכס בעל ערך" מחייבת צו בית משפט מוקדם, השופט מפרש אחרת את לשונו הברורה של החוק וקובע כי אין צורך בצו כזה. השופט דן גם בהליך השבת החפצים שנתפסו ומדגיש כי הבעלים יכולים לפנות לבית המשפט בבקשה להחזירם. לבסוף, ביחס לבקשת המערערים להוצאות מחיה סבירות, מורה השופט לבית משפט קמא לקבוע סכום חודשי קבוע לפרנסת המערערים. סכום זה ישוחרר להם כל עוד צווי התפיסה וההקפאה עומדים בתוקפם. השופט מורה לבית משפט קמא לבחון את התצהירים שהגישו המערערים המפרטים את הוצאותיהם החודשיות והכנסותיהם, אם ישנן, ולהכריע על סמך העובדות שהוצגו. אם המערערים אינם שבעי רצון מהסכום שקבע בית המשפט קמא, הם יכולים לפנות שוב לערכאה גבוהה יותר. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים, והחומרים הקשורים לחקירה יוחזרו ליחידה החוקרת.