ע"ע 1261/02

תקציר

השאלה האם המשיב פוטר או התפטר היא סוגיה מכרעת שבית הדין האזורי לא הכריע בה בתביעה הראשונית. בית הדין האזורי פסק לטובת טענת התובע כי פוטר, בעיקר על סמך ניתוח ההתכתבויות בין הצדדים. עם זאת, המכתבים עליהם הסתמך בית הדין האזורי לא תמכו די הצורך בטענת התובע, וראיות אחרות הצביעו אחרת. במכתבי המערערים למשיב מאפריל 1995 לא הוזכרה במפורש התפטרותו של המשיב או פיטוריו אך שגה בית הדין בפירשותם כראיה לפיטוריו. גם בגרסתו של המשיב לאירועים לא היו עקביות, אך בית הדין האזורי הסתמך עליהם כדי להגיע למסקנתם. בעוד שלערכאת הערעור היקף רחב יותר של התערבות במקרים כאלה, אופיו העובדתי של פסק דינו של בית הדין האזורי, לצד מערכת היחסים הלא ברורה והעכורה בין הצדדים, מצדיקים זהירות בהתערבות במסקנתם. למרות הנטייה לראות בפיטורים התפטרות, בית הדין מגיע למסקנה כי החלטת בית הדין האזורי צריכה לעמוד, שכן היא אינה שגויה בעליל וזכאות לפיצויי פיטורים לא תגרום עוול. השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין, השופטת נילי ארד ונציגי הציבור שולה כהן ומאיר אנגלרט הסכימו עם פסק הדין.