רע"א 18749-09-24

תקציר

השופט דוד מינץ החליט לדחות את בקשת רשות הערעור, למעט סוגיה אחת שתידון בערעור. הבקשה נוגעת בעיקרה להליך בוררות בין המבקש למשיב, תוך התמקדות בשאלה האם הבוררים חרגו מסמכותם. השופט מציין כי הסכם הבוררות העניק לבוררים סמכויות נרחבות לדון בכל סוגיה שהועלתה במהלך הבוררות. עם זאת, המשיב טען כי הבוררים חרגו מסמכותם בכך שהורו לו לשלם עבור רכושו של המבקש שנותר בדירה, שלא היו חלק מההסכם הראשוני. השופטת מסכימה כי סמכות הבוררים הייתה צריכה להיות מוגבלת לדיון בתביעת "קיזוז", תוך ניכוי כל החובות שחב המבקש למשיב. אך מאחר שהמשיב לא התנגד במהלך הבוררות, משתמע ממנו כי הסכים להרחבת סמכויות הבוררים. למרות זאת, השופט מקבל את הערעור בנקודה כי שגה בית המשפט המחוזי בביטול פסק הבוררות כולו בשל חריגה חלקית מסמכות. בהתייחסו לסעיף 26(ב) לחוק מדגישה השופטת כי יש להעדיף ביטול חלקי על פני ביטול מוחלט. במקרה זה, מאחר שטענת החריגה מסמכות הייתה ספציפית לסוגיה נפרדת, יהיה זה נכון לבטל חלקית את פסק הבוררות. לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתקבל, בשינויים קלים.