ת"א 43270-05-11

תקציר

פסק הדין דחה את תביעתו של נהג הרכב, מר מוחמד אבו מוח', במלואה, שהתבססה על עילת הרשלנות וביקשה להטיל אחריות על סוכן הביטוח והמבטחת בגין אי מתן כיסוי ביטוחי לשימוש ברכב להסעה בתשלום. התביעה נדחתה לאחר שנמצא כי הכיסוי הביטוחי שניתן לרכב תואם בדיוק את הכיסוי שהתכוון אבו מוך להזמין ואת הכיסוי שהיה עליו לספק עבורו, וכי מדובר בכיסוי ביטוחי שאינו כולל שימוש ברכב לצורך ביצוע הסעות שכר. עוד נקבע כי סוכן הביטוח לא התרשל בהכנת הביטוח וכי תעודת ביטוח החובה שהונפקה על ידו לא סיפקה כיסוי לשימוש ברכב בעת התאונה, כאשר שימש להסעה בתשלום. עוד נקבע בפסק הדין כי רשלנותו של אבו מוך גרמה לשימוש הספציפי ברכב ולכן הוא אינו יכול לתבוע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים או לפי פקודת הנזיקין. פסק הדין התייחס גם לתביעתה של גב' ילנה לברטוב, שהייתה נוסעת ברכב בעת התאונה, וקבע כי מאחר שלרכב לא היה כיסוי ביטוחי לשימוש שנעשה בו בעת התאונה, קמה עילת התביעה שלה כנגד הקרן לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (קרנית) לפי סעיף 12(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. נזקיה כתוצאה מהתאונה הוערכו ב-75,565 שקל, ונקבע כי על קרנית לפצות אותה בסכום זה. בנוסף, פסק הדין חייב את קבלת ההודעה לצד שלישי ששלחה קרנית לאבו מוך ולבנו בשיר, שהיה רשום כבעלים של הרכב, וקבע כי הם חייבים ביחד ולחוד בפיצוי קרנית בגין כל הסכומים שתשלם ללברטוב בהתאם לפסק הדין, וכן הוצאות הודעת הצד השלישי. מנגד, נדחתה ההודעה לצד רביעי ששלח אבו מוך למבטחת. פסק הדין ניתן בשתי תביעות מאוחדות, וכל אחד מהצדדים בו חויב לשאת בהוצאות הצד השני, לרבות שכר טרחת עורך דין.