ת"פ 47260-11-11

תקציר

השופט זיכה את הנאשם מסיכון חיי אדם בנתיב תנועה ומנשיאת נשק בלתי חוקי משום שהיה ספק סביר באשמתו. הספק נבע מהתנאים הבעייתיים והקשים שבהם זוהה הנאשם, מאי הוודאות שבזיהוי זה ומהאפשרות הסבירה לטעות כנה. הראיה היחידה נגד הנאשם הייתה עדותו של הקורבן, שלא הייתה ודאית וסתרה את הודעותיו הקודמות במשטרה. השופט בחר להאמין לחלקים מעדותו של הקורבן, דהיינו, כי לא היה בטוח בזהות היורה, על פני הודעותיו במשטרה, בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה. השופט לקח בחשבון גם את האליבי הסביר של הנאשם, את הופעתו הרגילה שאפשרה זיהוי שגוי ואת היעדר הוכחת המניע, וראה בשקרים שסיפר בבית המשפט על הרקע החינוכי שלו חסרי משמעות. למרות שהקורבן ועד ראייה זיהו את הנאשם זמן קצר לאחר האירוע, לא היה בכך די כדי להרשיעו מעבר לספק סביר, במיוחד נוכח היעדר כל ראיה מפלילה אחרת. זאת ועוד, השופטת לא השתכנעה מטיעוני התביעה בדבר התנהגותו המפלילה ושיריו של הנאשם, וראתה בטענת האליבי כיוצרת ספק סביר. לפיכך זוכה הנאשם, למרות שנותר חשד כבד למעורבותו באירוע.