ע"פ 6751/98

תקציר

המערער במקרה זה הואשם בגניבה, זיוף ועבירות נלוות נוספות. לקראת סוף משפטו נערכה לו הערכה פסיכיאטרית כדי להעריך את כשירותו לעמוד לדין. הבדיקה העלתה כי המערער הוא שקרן פתולוגי ידוע ובעל היסטוריה במערכת הפסיכיאטרית. על יסוד זאת ביקש המערער את פסילת השופט, אשר סורב. על סירוב זה הוגש ערעור. בית המשפט העליון קיבל את הערעור והורה כי התיק יידון בפני שופט אחר. בית המשפט קבע כי המידע שקיבל השופט על מהימנותו של המערער היה משמעותי ונגע בליבת המחלוקת. מאחר שהשיק שבמרכזו של המשפט אבד, נסתם התיק על גרסתם הסותרת של המערער והמתלונן, והפך את אמינותו של המערער לסוגיה מרכזית. בית המשפט גם לקח בחשבון כי המשפט נמצא בשלב מתקדם וכי שמיעת הערעור לא תגרום לעיכוב משמעותי. לצד ההכרה בקשיים שביצירת סגירה הרמטית לשופטים, הדגיש בית המשפט כי ישנם מקרים בהם חשיפת השופט למידע בלתי קביל מחייבת את פסילתם. זהו מקרה אחד כזה, למרות אמונתו הכנה של השופט קמא כי הם יכולים להישאר ללא משוא פנים. בית המשפט ציין גם את הצורך בתיאום טוב יותר בין דיסציפלינות משפטיות ופסיכיאטריות כדי להימנע ממצבים כאלה, והורה לשלוח את העתק פסק הדין ליועץ המשפטי לממשלה ולראש שירותי בריאות הנפש.