ע"מ 49028-11-17

תקציר

המערער במקרה זה ערער על החלטת פקיד השומה כי לא היה תושב שדרות בשנות המס הנדונות, ולפיכך אינו זכאי להטבת המס השמורה לתושבי אותה עיר. השופט פתח וציין כי מרכז חייו של הנישום – ולא רגשותיו או השקפותיו של הנישום עצמו – קובע את תושבות המס. המערער טען כי פרידתו מבת זוגו, שהתגוררה עם ילדיהם בנהרה, מעידה על כך ששדרות היא מרכז חייו. עם זאת, השופט מצא כי המערער לא הצליח להוכיח הפרדה זו. נהפוך הוא, הראיות הראו כי בנה של המערערת נולד בשנות המס הנדונות, והמערער נותר נשוי לבת זוגו. גרסתו של המערער לאירועים סותרת גם רישומים שונים, לרבות אלה הקשורים לכתובתם הרשומה של בני הזוג, וכן נתוני כרטיסי אשראי המעידים על רכישות תכופות בנהורה. זאת ועוד, השופט לא השתכנע מעדויות חבריו של המערער, שהיו מוטות וסותרות, ולא תמכו בטענות המערער בדבר פרידתו מבת זוגו או מגוריו בשדרות. ראיות אובייקטיביות, כגון רישומי צריכת חשמל ומים, הצביעו על כך שהמערערת לא התגוררה בשדרות בשנות המס. גם בדיקת דירתו של המערער בשדרות מספר שנים לאחר שנות המס הנדונות העלתה כי היא אינה ראויה למגורים, דבר הסותר את טענת המערער כי התגורר בה. ככלל, קבעה השופטת כי מרכז חייו של המערער בשנות המס לא היה בשדרות, ועל כן הוא אינו זכאי להטבות המס הנטענות. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם לפקיד השומה הוצאות בסך 40,000 ₪ בתוך 30 יום. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים וניתן היה לפרסמה.