ע"פ 70568/08

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פרי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב, אשר מצא את המערער אשם בנהיגה בשכרות. המערער טען כי בדיקת הנשיפה הכושלת שלו נבעה מהאסתמה שלו וכי המכשיר בו נעשה שימוש לא כויל כראוי. יתר על כן, לשוטר המתנדב שעיכב אותו לא הייתה סמכות לעשות זאת ללא נוכחות שוטר, ולכן הראיות שנאספו אינן קבילות. עוד טען בא כוח המערער כי חששו של המערער ממחטים, יחד עם היעדר הסבר על משמעות הסירוב לבדיקת דם, הניעו את סירובו הראשוני ליטול אותה. עוד טען המערער כי כאב הגרון שלו, שבגינם הומלץ לו על ידי רופא לגרגר אלכוהול, הוא הסיבה לריח האלכוהול שזוהה על ידי המשטרה. לבסוף, ביקש המערער להקל בעונשו בשל האירוע שהתרחש שנתיים קודם לכן, מעמדו כסטודנט למשפטים ואופיו הלא פוגעני בדרך כלל. מנגד, טען בא כוח המשיב כי פסק דינו של בית משפט קמא מנומק היטב ומפרט את טענותיו הבלתי משכנעות של המערער. באשר לסמכותו של השוטר המתנדב, הודגש כי מעשיו היו מוצדקים מאחר ושוטר היה בקרבת מקום ונענה לקריאתו. המשיב הציג גם פסק דין המאשר את תפקודו התקין של מכשיר הינשוף ששימש בבדיקת הנשיפה. המשיב הדגיש את הצורך להעביר מסר חזק להרתעה מפני נהיגה בשכרות, ומשתמע ממנו כי אין להפחית את תקופת הפסילה המינימלית. בית משפט קמא פסק לטובת טענת המערער כי האסתמה שלו מנעה ממנו להשלים בהצלחה את בדיקת הנשיפה, ויצרה ספק סביר באשר לכוונתו לשבש את הבדיקה. עם זאת, בית המשפט דחה את הסבריו של המערער בדבר סירוב בדיקת הדם, ומצא אותם בלתי סבירים. בית המשפט הסתמך גם על עדויות במשטרה שהצביעו על סימני שכרות. זאת ועוד, הימנעותו של המערער מלהביא עדי הגנה מסוימים עוררה חשד בדבר אמיתות טענותיו. ערכאת הערעור הכירה בחזקת המהימנות המוקנית למכשיר הינשוף וציינה כי על המערער מוטל נטל ההוכחה לסתור חזקה זו. באשר לקביעת ממצאים עובדתיים, הביע בית המשפט את הסתייגותו הכללית מהתערבות בהחלטות בית המשפט הפרוצדורלי. משכך, אישר בית המשפט קמא את ממצאיו של בית משפט קמא וסירב לזכות את המערער. בית המשפט התייחס גם לעונשים שהוטלו, תוך הדגשת הצורך במדיניות ענישה מחמירה כלפי נהיגה בשכרות. נקבע כי חריגה מעונש המינימום הקבוע בחוק צריכה להיות נדירה, כדי לכבד את כוונת המחוקק ולקדם את תקנת הציבור. בהתחשב בנסיבות, בית המשפט לא ראה סיבה להפחית את העונשים, שהיו מידתיים ביחס לסכנה הנשקפת מנהגים שיכורים. לפיכך, הערעור נדחה, והעונש המקורי עמד על כנו, כולל 24 חודשי פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 2,000 שקל או 20 ימי מאסר.