ע"א 53287-06-17

תקציר

המשיב טען, כי החלטת בית משפט קמא להעריך עץ זית לפי שווי השוק שלו, בשיטת ההשוואה, צריכה לעמוד. שיטת ההשוואה מעריכה את שווי העץ לפי מחירי עצים דומים שנמכרו, תוך ביצוע התאמות שונות. המומחה מטעם המשיב העריך את העץ הנדון ב-20,000 ₪, בהתחשב במאפייניו כגון קוטר, היקף, גיל ואיכות, ובית משפט קמא אימץ הערכה זו. בעוד המערערים ביקשו להעריך את שווי העץ בשיטה האמריקאית, טען המשיב כי שיטה זו אינה רלוונטית לדיני הנזיקין וישימה רק בהקשר של קבלת היתרי בניה. המשיב הדגיש את היקפה המצומצם של התערבותה של ערכאת הערעור בממצאיו של בית משפט קמא, אשר שמע את העדויות ושוכנע במהימנות העדים. בית המשפט הסכים עם המשיב כי השיטה האמריקאית אינה מתאימה להערכת פיצויים לפי דיני הנזיקין ואישר את דחייתו של בית משפט קמא שיטה זו. עם זאת, בית המשפט מצא טעות בהערכת שווי העץ בשיטת ההשוואה. מומחה בית המשפט סתר את עצמו לגבי הקטגוריה של העץ, בתחילה תיאר אותו כ"עתיק באופן מרשים" אך מאוחר יותר סיווג אותו כ"עתיק מאוד". סתירה זו, יחד עם הצדקות לא ברורות להערכת השווי של 20 אלף שקל, הצדיקו התערבות מסוימת. בית המשפט הגיע למסקנה כי העץ נופל לקטגוריה "עתיק ומרשים" והגדיל את הפיצוי ל-35,000 ₪, בתוספת 7,500 ₪ בגין עוגמת נפש כפי שנפסק על ידי בית משפט קמא. כמו כן נפסק למערערים שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪ בגין הליך הערעור.