ע"א 195/03

תקציר

הערר מתייחס למחלוקת על היטל השבחה שדרשה ועדה מקומית מהמערערת, שבבעלותה מרכז מסחרי. לאחר קבלת היתר בניה, חויבה המערערת לשלם היטל בסך 382,440 ₪, עליו היו חלוקים, מה שהוביל למינוי שמאי מכריע לפי חוק התכנון והבניה. שומת השמאי המכריע קבעה את ההיטל על סך של 1,089,736 ₪, מעבר לדרישתה הראשונית של הוועדה ולשומה הנגדית של המערערת. הערעור מעלה שלוש סוגיות עיקריות: סמכותו של השמאי המכריע לסטות משומות הצדדים, נכונות עקרונות השומה וסמכותה של הוועדה לדרוש תשלום העולה על דרישתה המקורית. באשר לנקודה הראשונה, בית המשפט קובע כי השמאי המכריע פועל באופן עצמאי ואינו כבול להערכות הצדדים, שכן תפקידו להפעיל שיקול דעת מקצועי עצמאי. בסוגיה השנייה, בית המשפט מוצא כי העקרונות שנקט השמאי המכריע היו ראויים, ודוחה את טענות המערער בדבר טעויות בקביעתו. עם זאת, בנקודה השלישית פוסק בית המשפט לטובת המערערת, בקובעו כי הוועדה אינה יכולה לדרוש סכום העולה על בקשתה המקורית, שכן על רשויות ציבוריות לפעול במסגרת אילוצי החוק. לפיכך, דרישת הוועדה מוגבלת לסכום הראשוני של 382,440 ₪, אותו נדרש המערער לשלם. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.