ת"פ 189/09

תקציר

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין החזקת סמים שלא לשימוש עצמי, עבירה על סעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים. בכתב האישום נגדו נטען כי הוא אסף 9.9 ק"ג הרואין שהושלכו לעברו מהצד הסורי של גדר הגבול. לאחר שערער תחילה על האישומים, הגיע הנאשם להסדר טיעון במסגרתו הודה באשמה בתמורה להמלצה להקלה בעונש. במסגרת הסדר הטיעון הסכימה התביעה להמליץ על עונש של לא פחות משמונה שנים, בעוד ההגנה תוכל לטעון לעונש מופחת. תסקיר שירות המבחן ציין את הקושי של הנאשם להכיר בחומרת מעשיו, והמליץ על עונש שיתווה התנהגות מקובלת. התביעה הדגישה את חומרת העבירה, והדגישה את הצורך בענישה מחמירה במקרים הקשורים לסמים כדי להילחם בחולי חברתי זה. הם ביקשו עונש של 10 עד 20 שנה, יחד עם מאסר על תנאי וקנס. ההגנה ביקשה עונש מופחת, תוך ציון שירותו החיובי של הנאשם בצבא, נסיבותיו המשפחתיות, בעיותיו הבריאותיות וקשייו הכלכליים. השופט הכיר בחומרת העבירה, והדגיש את אופיין המזיק של עבירות הסמים והשפעתן על החברה. הם הפנו למספר תקדימים משפטיים המדגישים את חומרתן של עבירות מסוג זה ואת הצורך בהרתעה. השופט ציין גם את חומרתו הרבה של המקרה הנוכחי בשל סוג הסם בו מדובר, הכמות הגדולה והאופן הנועז בו בוצעה העבירה. כמו כן הוזכרו חששותיו של שירות המבחן ממגעיו של הנאשם ומהפוטנציאל לחזרה לפשע בעתיד. השופט העדיף את השיקולים החברתיים בעבירות סמים על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. הם דחו את הטענה כי חלקו של הנאשם היה זניח, והדגישו את חלקו המרכזי בעבירה, למרות היותו שליח. השופט גם דחה את הרעיון של קשיים כלכליים כגורם מקל, וקבע כי לא ניתן לסבול תירוצים כאלה. עם זאת, השופט כן שקל את הודאת הנאשם, שירותו הצבאי, היעדר עבר פלילי, נסיבות משפחתיות והביע חרטה. בסופו של דבר, נגזרו על הנאשם תשע שנות מאסר, בניכוי הזמן שריצה, ועוד 36 חודשי מאסר על תנאי, המותנים בכך שיישאר נקי מפשע בשלוש השנים שלאחר שחרורו. השופט סיים את דבריו באישור זכות הערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום ואישר את מועד ההודעה.