בש"א 1628/03

תקציר

פסק הדין מתייחס לשלוש בקשות שהגישו פיליפ מוריס, בראון וויליאמסון, דובק וחברות ישראליות נוספות הפועלות בתחום הסיגריות, לדחיית תביעה בסך 7.6 מיליארד שקל שהגישה נגדן שירותי בריאות כללית. כללית טענה כי המבקשים ביצעו עוולות שונות, לרבות הפרת חובת זהירות, רשלנות, מטרד לציבור, מרמה ושקר, וביקשה להשיב את עלויות הטיפול במחלות חבריה הנגרמות כתוצאה מעישון. המבקשים ביקשו לדחות את התביעה מכמה טעמים, ובהם כי זכותה של כללית לפיצויים נגזרת מזכויות חבריה ומוגבלת להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי. בית המשפט בחן את השאלות העיקריות האם יכולה כללית להגיש תביעות נזיקין בנוסף לתביעתה לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, והאם זו מעניקה לכללית זכות תביעה עצמאית או שהיא נגזרת מזכויות המעשנים. באשר לתביעות הנזיקין הנוספות, מצא בית המשפט כי הפסיקה נוטה להכיר בקרבה בין צדדים שנראו רחוקים, וכי יש לבחון טענות אלה לגופו של עניין. באשר לסובייקטיביות של חוק ביטוח בריאות ממלכתי ציין בית המשפט כי אין תקדים ברור בפסיקה הישראלית או האמריקאית. בעוד שחלק מפסקי הדין טענו כי מדובר בחוק נגזר, אחרים רמזו כי הוא עצמאי. בית המשפט ראה במעמדה של כללית כנושאת בהוצאות הטיפול הרפואי להבדיל מדיני הביטוח הכללי, וקבע כי יש לבחון את שאלת הסובייקטיביות של החוק במהלך הדיון לגופו של עניין. בית המשפט הדגיש את הזכות לעיון בצדק כעיקרון חוקתי, וקבע כי שאלות משפטיות משמעותיות צריכות להיפתר לגופן ולא בדרך של דחייה על הסף. נוכח חוסר הוודאות בפסיקה ואופיין של עוולות המוניות, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדון בטענותיה של כללית לגופן, והורה למבקשים לכסות את הוצאותיה המשפטיות של כללית.