בש"פ 4981/23

תקציר

בפסק הדין בעניין בקשת המערער לחומרי חקירה דחה בית המשפט את הבקשה. הסוגיה המרכזית הייתה האם בקשתו של המערער לאמצעי חקירה שונים, לפי סעיפים 74 או 108 לחוק סדר הדין הפלילי, הייתה מוצדקת. סעיף 74 מאפשר לנאשמים ולעורכי דינם לעיין בחומרי חקירה, המוגדרים באופן רחב אך אינם כוללים בקשות ספקולטיביות או שאינן קשורות, ואילו סעיף 108 עוסק בהליך בדיקה מקיף יותר הרלוונטי לתיק. במקרה הספציפי הזה, בית המשפט הדגיש כי ההנחיות והנהלים של מעבדות זיהוי פלילי אינם נחשבים לחומרי חקירה לפי סעיף 74. אלה נחשבים לנוהלי עבודה פנימיים המשרתים את נוחות העובדים ולא מהווים סטנדרט לבדיקה. בית המשפט אישר תקדים לפיו אלא אם כן יש סיבה משכנעת, אין לחשוף מסמכים פנימיים כאלה בפני ההגנה כחומרי חקירה. בקשותיו הנרחבות של המערער לכל ההליכים והראיות הנוגעות לבדיקות הפורנזיות נתפסו כעמומות ובלתי מוצדקות. בנוסף, נדחו בקשות הנוגעות לנתוני המדגם הסטטיסטי כדי להגן על פרטיותם של אנשים שפרטיהם הם חלק מהמאגר. למערערת נמסר כי ניתן להשתמש בפרוטוקולי אימות ציבוריים זמינים כדי לבחון את תהליך התיקוף במקום. למרות הבעיות הטכניות של המערער בגישה לתיקי אפיון גנטי, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות ועודד התייעצות עם מומחה DNA פורנזי. פסק הדין שב והדגיש כי הרכב החקירה המרכזי יכול להעריך טוב יותר את הרלוונטיות המהותית בהקשר של התיק, וניתן להתייחס לכל חשש נוסף במהלך החקירה הנגדית של עדי התביעה. בסופו של דבר, ערעורו של המערער נדחה, ובכך אישר את גישתו של בית המשפט לשמירה על איזון בין זכות ההגנה למידע לבין הגנה על אינטרסים משפטיים ופרוצדורליים אחרים. ההחלטה ניתנה ביום 30.10.2023.