ע"א 416/89

תקציר

בית המשפט העליון עסק במקרה של מערער בעל ניסיון בפיתוח חוות תנינים שניהל משא ומתן עם המשיב להקמת חוות כאלה. מקורבו של המערער הועסק על ידי המשיב בהסכמת המערער, בציפייה להסכמה בדבר זכויותיו של המערער. משקיע מרודוס הביע עניין בשיתוף פעולה עם המשיב, אך המערער שיבש את המו"מ על דמי תיווך, דבר שהוביל לחוסר אמון מצד המשיב. משכך, סיים המשיב את ההתקשרות עם המערערת, אשר טענה לזכאות לדמי יזמות בשיעור של 3% מתוך רווחים שהופקו מכל חוות שהוקמו. בית המשפט המחוזי לא מצא הסכם מחייב מאחר שהמשא ומתן לא היה שלם, בפרט בנוגע למשך הזכאות לרווחים, ודחה את תביעת המערערת. בית המשפט העליון הסכים והדגיש כי חוזים מחייבים מחייבים הסכמה ברורה על תנאים מהותיים, וכל נסיגה ממשא ומתן חייבת להתנהל בתום לב. עם זאת, בית המשפט הדגיש את הצורך לבחון מחדש האם התנהלותו של המערער הצדיקה את הסתלקותו של המשיב בכך שייתכן שהפרה את חובות המשא ומתן. התיק הוארך לבחינה נוספת של היבטים אלה, ובפרט האם החלטת המשיב לנתק את הקשרים הייתה מוצדקת ממעשיו של המערער או היוותה הפרת תום לב במשא ומתן.