ע"א 1651/08

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שאישר את סירוב רשויות המס להכיר בניכויי מס תשומות שנתבעו על ידי שותפות שהוקמה לקידום מיזם תיירותי חדשני. השותפות ביקשה לנכות מס על חשבוניות שהונפקו על ידי נותני שירותים שונים לתקופה 1998-2003, אך רשויות המס טענו כי לא הוכח כי תשומות אלו ישמשו בעסקה חייבת במס, כנדרש לפי סעיף 41 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ה-1975. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא תחולתו של סעיף 41 על תשומות המיועדות לשימוש בעסקאות חייבות עתידיות, ואם כן, מהו המבחן המתאים לקביעת סבירותן של עסקאות כאלה. המערערת טוענת, כי יש לפרש את הסעיף כך שיאפשר ניכוי תשומות כאשר קיימת אפשרות, גם אם אינה ודאית, לשימוש בהן בעסקאות עתידיות החייבות במס. הם מציעים מבחן "סבירות סבירה" מנקודת מבטו הסובייקטיבית של העוסק, אשר יתמרץ יוזמות עסקיות. מנגד, המשיב טוען כי הסעיף חל על כלל התשומות, ודוגל במבחן אובייקטיבי של "הסתברות גבוהה" לשמירה על עקרון תקבולת המס. בית המשפט מצדד במשיב, תוך מתן עדיפות לעקרון ההקבלה העומד בבסיס מערכת המע"מ. היא קובעת כי סעיף 41 חל על תשומות לשימוש עתידי, ומאמצת מבחן אובייקטיבי המתמקד בסבירות העסקה. כמו כן, בית המשפט מתווה מבחני עזר, לרבות קיומה של תוכנית עסקית סבירה, תשתית ארגונית ומיומנות העוסק, להערכת ההסתברות לעסקאות עתידיות. במקרה הספציפי, בית המשפט מוצא כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, ומקיים את שלילת ניכויי המס. השופט פוגלמן מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, תוך חיוב המערער בהוצאות בסך 30,000 ₪. השופטים חיות והנדל מסכימים עם ההחלטה.