עת"מ 17503-12-24

תקציר

השופטת, תמר בר-אשר, פותחת בתיאור הרקע הנורמטיבי, לרבות חוק האזרחות והכניסה לישראל והליך קבלת היתרים חריגים לצרכי רווחה. היא מדגישה כי לתושבי הגדה המערבית אין זכות אוטומטית להיכנס לישראל וכי לרשויות המוסמכות שיקול דעת רחב בעניין זה. היא מציינת גם את הקמתו של צוות בין-משרדי ב-2013 לטיפול בפלסטינים המתמודדים עם איומים בשל נטייתם המינית ואת עיגון המלצותיו בהליך מיוחד. על פי נוהל זה, בקשות להיתרי רווחה נבחנות בשני שלבים: תחילה על ידי מתאם הסעד ולאחר מכן, אם הומלץ, על ידי המפקד הצבאי. בהמשך מתייחס בר-אשר לנסיבות פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023 ולעלייה החדה בבקשות להיתרי רווחה בעקבות כך, ומביע חשש מפני ניצול בלתי ראוי אפשרי של הליך זה. היא מדגישה כי כל בקשה נבחנת בקפידה וכי טיעוניהם ואסמכיהם של העותרים במקרה זה נבחנו ביסודיות על ידי רכזת הסעד. בהתייחסה לפרטי עניינם של העותרים, מציינת השופטת כי רכזת הסעד בחנה בקפידה את מצבם במספר הזדמנויות. היא דוחה את טענות העותרים בדבר סכנה ממשית בשטחים הפלסטיניים, ומוצאת אותם בלתי נתמכים וסותרים את מעשיהם. השופט דוחה גם את טענות העותרים בנוגע לחקירתם על ידי הרשות הפלסטינית ואת האיומים המוזכרים בכרוזים, ומציין את היעדר הראיות לכך שאלה עדיין רלוונטיות. עוד היא מטילה ספק במהימנות טענות העותרים בדבר קשר הנישואין ביניהם ולידת בת לאחד העותרים. בר-אשר מדגישה כי היתרי הסעד הם זמניים ומיועדים למצבי קיצון בלבד, ולכן לרכזת הסעד שיקול דעת להחליט על ההצדקה לכל בקשה חדשה להיתר, לרבות הדרישה לראיונות ומידע נוספים. היא מדגישה כי בית המשפט אינו מתערב בקלות בהחלטותיה של רכזת הסעד המקצועית. משמצאה כי נפלו פגמים בהחלטות המתאמת ובהיעדר שינוי נסיבות מהותי, היא דוחה את העתירות. עם זאת, מתוך הכרה בצורך של העותרים להסדיר את ענייניהם, מאריך בר-אשר את הצווים הארעיים המגנים עליהם עד ליום 24.3.2025. היא מסכמת בהדגשה כי אין צו להוצאות וכי אין לפרש את פסיקתה כפרשנות לשאלה האם על רכזת הסעד לבחון בקשות למקלט מדיני. החלטת השופטת, שניתנה ביום 4.3.2025, דוחה את העתירות ומאשרת את החלטות רכזת הסעד.