ע"א 4760/23

תקציר

פסק הדין הנדון קשור למחלוקת בין מלכ"ר (המבקשת) לבין מדינת ישראל (המשיבה) בנוגע לתשלום דמי שימוש בנכסי המבקש המצויים על קרקע בבעלות המשיב. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק לטובת המשיב והורה למבקש לשלם דמי שימוש רטרואקטיביים במקרקעין בסך 223,000 ₪ בתוספת מע"מ לחודש, החל מחודש אפריל 2019. המבקשת, עמותה המספקת שירותים רפואיים לקשישים, ביקשה עיכוב ביצוע חלקי של פסק דין זה, בטענה כי תשלום מלוא הסכום יוביל לחדלות פירעון. בבואו לדון בבקשה חזר בית המשפט על העיקרון הכללי לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת אוטומטית את ביצוע פסק הדין. על המבקש היה מוטל הנטל להוכיח סיכויי הצלחה בערעור וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בית המשפט אמנם הכיר בכך שהמבקש כבר שילם 2 מיליון ש"ח בגין פסק הדין, אך לקח בחשבון גם את הסכום הניכר של יתרת החיוב, את ההשלכות הכספיות האפשריות על המבקש ואת העובדה שהמרכז הגריאטרי משרת קשישים פגיעים. חשוב לציין כי בית המשפט הכיר בכך שהמשיבה, כמדינה, לא דרשה דמי שכירות במשך שנים רבות. בהתחשב בנסיבות אלה, נעתר בית המשפט לבקשה ועיכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים. החלטה זו התקבלה על בסיס מאזן הנוחות, ללא צורך להעריך את סיכויי הצלחת הערעור.