פש"ר 38887-11-13

תקציר

אישה, המבקשת, עותרת להגדלת התמיכה הכלכלית מבעלה לשעבר, החייב, למזונות ארבעת ילדיהם הקטינים. הסכם הגירושין המקורי, שאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה בשנת 2008, חייב את החייב לשלם 967 ₪ לילד לחודש, בתוספת 5,800 ₪ לדיור, בהתבסס על הכנסתו החודשית המוצהרת בסך 7,500 ₪, והעביר מחצית מדירתם ומחצית מזכויותיו הפנסיוניות למבקש. עם זאת, המבקש אינו מסוגל לשאת בנטל הכלכלי, ועסקיו של החייב כשלו, מה שהוביל לצו כינוס נכסים בשנת 2014, המחייב אותו לשלם 500 ₪ בחודש לקופת כינר. המבקש עובד בעבודות מזדמנות ומשתכר 4,500 שקל, ואילו החייב מרוויח 5,200 שקל מעבודות דפוס זמניות. על בית המשפט לפשיטת רגל, בבואו לדון בבקשה לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, לאזן בין הצרכים הכלכליים המתחרים של המבקש, החייב ו-16 נושיו, להם הוא חייב קרוב ל-400,000 ₪. לאחר בחינת הכנסות הצדדים, הוצאותיהם וצרכי הקטינים, בית המשפט מורה לחייב לשלם לחייב 2,600 ש"ח בחודש עבור מזונות ארבעת ילדיו, החל מפברואר 2014, בנוסף לתשלום חובות עבר בסך 300 ש"ח לחודש. ההחלטה מדגישה את סמכותו של בית המשפט לפשיטת רגל לבחון מחדש את החלטות המזונות ולערוך איזון שונה מזה של בית המשפט לענייני משפחה, במטרה בסופו של דבר להגן על שלומם של הקטינים המעורבים.