ב"ל 43911-12-20

תקציר

בית הדין קיבל את טענת התובע כי קיימת תשתית עובדתית ראויה למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין ליקויו הנטענים לבין תנאי עבודתו. החלטה זו התקבלה לאור הראיות שהוצגו בדבר אופי עבודתה ותנאי עבודתה של התובעת לאורך השנים. התובע עבד במוסך המתמחה בתיקון צמיגים לכלי רכב שונים ונחשף לחומרים שונים כגון גומי, פנים צמיגים, דבקים וספריי ניקוי. בית המשפט מצא כי עדותו של התובע בדבר מספר התיקונים שביצע מדי יום אינה עקבית ונוטה להגזים בהיקף עבודתו הפיזית. עם זאת, בית המשפט קיבל את העובדה שבין השנים 1999 ל-2012 הוא תיקן בממוצע כ-10 צמיגים ביום. עוד התקבל כי מרבית עבודתה של התובעת משנת 2012 ואילך הייתה ניהולית באופיה. באשר לתנאי העבודה, תואר המוסך כשטח של 500 מ"ר ללא חלונות, והתובע הצהיר כי לא עבד עם מסכה. חוות הדעת שהציג התובע פירטה את החומרים העלולים להיות מזיקים אליהם נחשף, לרבות רכיבי גומי וצמיגים אלרגניים, וכן דבקים ותרסיסי ניקוי מסוכנים. בית המשפט ציין כי אמנם לא הוכחו סוגי הדבקים הספציפיים בהם נעשה שימוש, אך התובע אכן נחשף לחומרים שונים. בית הדין החליט כי על מומחה רפואי לבחון האם קיים קשר סיבתי בין מחלתו הנטענת של התובע לבין חשיפתו לחומרים אלו במקום העבודה. החלטה זו התקבלה לאור הקשיים הראייתיים במקרים אלו, כפי שנדונו בפסקי דין קודמים, והצורך בהפעלת שיקול דעת לטובת המבוטח. מינוי המומחה הרפואי היה אמור להיקבע בהחלטה נפרדת.