ת"א 27381-09-20

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית בין התובעת, מי עדן שיווק ומסחר, לבין הנתבעים, האחים גייריס בניה ונכסים בע"מ, ושני אנשים פרטיים. התובעים תבעו פסק דין הצהרתי לפיו הם החוכרים הרשומים והבלעדיים של חלקת קרקע המכונה מגרש 101, וכי לנתבעים אין זכות בקרקע. התובעת רשומה כבעלת זכויות החכירה במגרש 101, אותו רכשה במסגרת הליכי חדלות פירעון שננקטו נגד הבעלים הקודמים, חברת עבודות האמנים עדן-בכר. בינתיים, הנתבעים הם המחזיקים והמשתמשים במגרש 100 הגובל. הנתבעים טענו כי שיפוע תלול במגרש 101 המקורי גורם להפרעות ומהווה מפגע, ולכן הגיעו בשנת 2013 להסכם עם הבעלים הקודמים לאחד ולחלק את שני המגרשים. על פי הסכם זה, הנתבעים ישלמו עבור בניית חומה ובעיית הניקוז, ובתמורה יקבלו ממגרש 101 כ-365 מ"ר שיתווספו למגרש 100. עוד טענו הנתבעים כי התובעת ידעה על הסכם זה טרם רכישת המגרש, ואף אפשרה להם להמשיך ולהשתמש בשטח שבמחלוקת. התובע טען כי לא ידע על ההסכם וכי הנתבעים הסכימו לפנות את השטח אם יתבקשו. עוד טענו כי ההסכם אינו תקף משום שנעשה ללא הסכמת הבנק הבינלאומי הראשון, שהיה לו שעבוד על המגרש. בית המשפט בחן את הראיות והטענות שהציגו הצדדים ומצא כי ההסכם משנת 2013 אכן עסק בהעברת הזכויות בשטח שבמחלוקת ממגרש 101 למגרש 100. עוד מצא בית המשפט כי מנהל התובעת לא ביקר במגרש טרם רכישתו, בניגוד לאמור בחוזה. לו ביקרו נציגי התובעת במגרש, היו מגלים כי השטח שבמחלוקת הופרד פיזית ממגרש 101 וסופח למגרש 100. לפיכך, קבע בית המשפט כי התובעת אינה יכולה לטעון להגנה של חוקים רלוונטיים שאחרת היו מבטלים את תביעת הנתבעים בקרקע. בסופו של דבר פסק השופט לטובת הנתבעים, דחה את תביעת התובע והורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 23,400 ₪.