תאד"מ 8758-10-22

תקציר

לאחר בחינת חומר הראיות, שמיעת עדויות ושקילת טיעוני הצדדים, החליטה השופטת לדחות את תביעת התובע כנגד הנתבע. התביעה נגעה בעיקר לדרישת התובע להשבת 24,000 ₪, ששולמו בגין חוב ארנונה שנצבר על שם הנתבעת. השופטת קיבלה את טענת הנתבע כי הסכם הפשרה, שמטרתו ליישב את כל התביעות ההדדיות בנוגע להסכם המכר, מונע מהתובעת להעלות דרישות כספיות נוספות שלא הוזכרו בהסכם. מאחר שחוב הארנונה שולם לפני חתימת הסכם הפשרה, כל התביעות הקשורות אליו בוטלו בהסכם, שקבע כי לשני הצדדים אין תביעות נוספות זה כלפי זה. כמו כן, קבע השופט כי התחייבות הנתבע להמציא לתובע תעודת נכה, שתפטור אותו מתשלום ארנונה, אין בה משום הסכמה להשבת המסים ששולמו עבור הנתבעת. התעודה שסיפקה הנתבעת, אשר הציעה הנחה חלקית בארנונה, לא היוותה הפרה של הסכם הפשרה, ואף לא נחשבה להפרה יסודית. השופטת הדגישה כי יש לפרש את הסכם הפשרה על פי לשונו, שלא כללה הוראה להחזר ארנונה בתרחיש שהוצג. טענת התובעת כי יש לפרש את ההסכם על פי דעתם הנטענת של הצדדים, שלא נאמרה במפורש בחוזה, לא התקבלה. השופטת הגיעה למסקנה כי לא ניתן לקבל את דרישת התובעת להחזר תשלום המס, שכן היא לא נתמכה בתנאי הסכם הפשרה או בהבנה משותפת כלשהי בין הצדדים. חלקה השני של התביעה, שעניינו השבת 7,197 ₪ ששולמו לצורך מס רווחי הון, נותר מיותר בעקבות הודעת הנתבעים כי הפחיתו את החוב בתיק ההוצאה לפועל. הפחתת החוב נתפסה כקיום הוראות הסכם הפשרה בדבר ניכוי מס רווחי הון מהתשלום ששילמה התובעת. בנוסף, דחתה השופטת את תביעות התובע לסעד כספי בגין התחייבויות למועצה המקומית ותשלומים ששולמו לוועדה לתכנון ובניה, שכן התובעת לא הביאה כל ראיה לתמיכה בטענות אלה. בסופו של דבר, לאור המסקנות שהושגו, החליטה השופטת כי כל צד יישא בהוצאותיו, שכן התובע היה זכאי לחלק קטן מהסכום הנתבע, אשר הוכר מאוחר יותר על ידי הנתבע באמצעות הפחתת החוב. לפיכך נדחתה התביעה במלואה, מבלי שהוטל כל נטל כספי על התובע.