ע"פ 392/88

תקציר

ערעור על חומרת העונש בתיק של עבריינים משותפים נדחה על ידי בית המשפט העליון. המערער, יחד עם שניים נוספים, הורשע בעבירות נפרדות, בהן קשירת קשר לזיוף מטבע וסיוע לזיוף. נאשם אחד הגיע להסדר טיעון ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר וקנס, ואילו על המערער נגזרו חמש וחצי שנות מאסר וקנס. בית המשפט הכיר בשאיפה להטיל עונשים שווים על עבריינים משותפים, אך שקל גם נסיבות אישיות, כמו בריאות ונכות, בגזר הדין. נטען כי חלקו של המערער בעבירות לא היה דומיננטי וכי קיים חוסר אחידות בענישה לעומת העונש שנגזר על אחד הנאשמים האחרים. עם זאת, בית המשפט הדגיש את המדיניות המחמירה יותר בעבירות מסוג זה ואת הצורך לשמור על מדיניות כללית של עקביות בענישה. בהתחשב באופי העבירות וגזרי הדין שניתנו במקרים דומים, קבע בית המשפט כי לא הייתה הפרה של אחידות העונש, למרות עונשו המקל לכאורה של הנאשם השותף בשל מצבו הבריאותי ומוגבלותו. לפיכך נדחה הערעור, תוך שמירה על גזר הדין המקורי.