ת"א 20909-11-15

תקציר

השופט קיבל את הטענה והסתמך על חוות דעתו של ד"ר טרכטנברג. המקרה לא סיפק סיבה מספקת לפסול את חוות דעת המומחה שהציגה המדינה. מטרת הפיצוי במקרים של הפקעה היא להעמיד את הנתבע במצב כלכלי דומה לזה בו היה מצוי ללא ההפקעה ובפסיקה קודמת נקבע כי השיטה ההשוואתית היא הגישה המועדפת לקביעת שווי הקרקע. השופט סקר פסקי דין קודמים הנוגעים לחישוב פיצויים בגין הפקעה והגיע למסקנה כי המקרה הנוכחי אינו חורג מעקרונות אלה. השופטת הסכימה עם טענת התובעת כי יש להתחשב בהשפעת תכנית ר/50/42 על שווי הקרקע וקיבלה את הסברו של המומחה כי הזכויות לבנייה על פי התוכנית, אף שלא מומשו, משפיעות באופן משמעותי על שווי הנכס. השופט אימץ גם את עמדת המומחה בנוגע לדחיית השימוש בהנחת "דיווח חסר" וסינון סלקטיבי של עסקאות בשווי נמוך במגזר הערבי. השופט הדגיש כי פרשת איסמעיל, שהוצגה על ידי המדינה כמשנה דין קודם, לא שינתה את עקרונות היסוד לחישוב פיצויי הפקעה ואינה זהה למקרה הנוכחי. לפיכך, יש להחיל את העקרונות שנקבעו בפסקי דין קודמים. בעקבות זאת פסק השופט לטובת התביעה וקבע את הפיצוי המגיע לתובעים, לרבות שכר טרחת עורך דין והוצאות בגין שכר טרחת מומחה.