רע"א 9112/06

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי נסיבות המקרה אינן מסווגות את הנפגע כ"נהג" על פי הסכם השיפוי. ההחלטה נשענה על פרשנות מצמצמת למונח "נהג", שלא הוגדרה בהסכם. הסוגיה המרכזית נגעה לקביעה האם נפגע, שהיה מחוץ לרכבו בעת הפגיעה, יכול להיחשב נהג ולא הולך רגל. בהקשר זה הפנה בית המשפט לפסיקה קודמת, ובפרט לפרשת אלרהב, שם נזקי הנזק שנגרם במהלך פעולות שאינן כרוכות בשימוש ברכב נבחנו תחת המונח "שימוש". עם זאת, בעקבות תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים, נדרש שימוש מוכר כמפורט בסעיף 1 לחוק לצורך סיווגו כנהג. בית המשפט המחוזי מצא כי המקרה הנוכחי אינו עונה על דרישה זו, כאשר הנפגע התרחק מהרכב כדי לבדוק מה שלום נהג אחר במקום לעסוק בשימוש מוכר ברכב. למרות פרספקטיבות פרשניות המצביעות על הכללה רחבה יותר, בית המשפט שמר על ראייה מצומצמת בהתאם לתיקון, והותיר פעולות נלוות מחוץ להקשר הנסיעה הישירה של הרכב. החובה הסטטוטורית לסייע לנפגעי תאונות דרכים לא הרחיבה את הגדרת השימוש ברכב בתרחיש זה. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את סיווגו של הנפגע כהולך רגל ולא כנהג, וכתוצאה מכך נקבע שיפוי חלקי. המבקשים חויבו לשלם לעורך דינו של המשיב שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪. השופטים א' גרוניס וש' ג'ובראן הצטרפו לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין, שניתן ביום 8.11.07.