ת"א 53028-02-20

תקציר

הנתבע חתם על הסכם הסדר חוב המכיר בחוב של 330,000 ₪ לתובע. ההסכם נחתם ביום 3.4.2017, והנתבעת העמידה בפני התובע 79 שיקים לסילוק החוב לאורך תקופה. עם זאת, הנתבע טען כי חתם על ההסכם בעודו חלש פיזית ונפשית, וכי התובעת ניצלה אותו. עוד טען כי ההסכם נכתב בכתב ידו של התובע, אך הדבר הוכח כשגוי במהלך המשפט. האישורים הרפואיים שסיפק הנתבע לא תמכו בטענותיו למצוקה, ובהמשך הודה כי לא סבל מבעיות קוגניטיביות בעת חתימת ההסכם. עוד טען הנתבע כי התובע רימה אותו בכך שהכתיב את תנאי ההסכם לבת זוגו, אך גם טענה זו לא נתמכת. בנוסף, טען הנתבע כי התובע הסכים להעמיד בפניו הלוואת בעלים בסך 2 מיליון ₪, אך טענה זו נעדרת ראיות ואינה עולה בקנה אחד עם ההעברות שבוצעו בפועל. עוד טענו הנתבעים כי העברה של 330,000 ₪ בכרטיס נעשתה במועדים שונים מהאמור, אך ראיות התובעת, לרבות דו"ח של רואה חשבון, סתרו זאת. נמצא כי הסכם הסדר החוב נחתם כמעט שנתיים לאחר הסכם העברת המניות, והנתבע אישר את החוב מספר פעמים. לפיכך, קיבלה השופטת את התביעה כנגד הנתבעים, אשר חויבו לשלם לתובע סך של 192,336 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובע. הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שניתן בהעדר הצדדים ביום 14.2.2023.