ת"א 2249/04

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב הבעלות על סימן המסחר "בני הדייג", הרשום על שם הנתבע. התובעת טענה כי הזכויות בסימן המסחר נמכרו לה במסגרת עסקת מכירת מניות של מסעדה בעלת אותו שם, או כי סימן המסחר צריך להיות שייך באופן בלעדי לחברה המפעילה את המסעדה. לחילופין, טענו הנתבעים כי היו אמורים לקבל רק 50% ממניות החברה, אך בסופו של דבר קיבלו 100% בשל טעות. הנתבעים טענו כי סימן המסחר מעולם לא היה חלק מהעסקה וכי הוא תמיד היה שייך להם. הראיה היחידה שסיפקו התובעים התומכת בטענתם הייתה הצהרתם, שהשופט מצא אותה בלתי אמינה. השופטת השתכנעה מטענת הנתבעים, וציינה כי סימן המסחר נרשם באופן בלעדי על שם הנתבעת, וכי מהתנהלות התובעים לאורך השנים משתמע כי הסכימו כי סימן המסחר אינו חלק מהעסקה. בנוסף, התובעים לא הביאו כל ראיה מלבד עדותם, אשר סותרת גרסאות אחרות לאירועים שציינו קודם לכן. עוד קבע השופט כי התובעים לא שילמו את מלוא התמורה בגין המניות כפי שסוכם. זאת ועוד, התובעים לא הוכיחו את טענותיהם לעושק, הטעיה, מרמה או חוסר תום לב קיצוני מצד הנתבעים. בהתחשב בכל אלה, דחה השופט את התביעה והורה לתובעים לכסות את הוצאות הנתבעים, לרבות שכר טרחת עדים ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪.