ת"א 2636/09

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם יש לחייב בעלי דין דוברי ערבית שאינם דוברי עברית לשלם את שכרו של מתורגמן בית משפט המתרגם את ההליכים מערבית לעברית ולהיפך. בא כוח התובע טען כי השפה הערבית היא שפה רשמית בישראל וכי הליך התרגום אינו חוקי, ולכן על הנהלת בתי המשפט לשאת בעלות המתורגמן. בא כוח הנאשם הסכים עם התנגדות זו. עם זאת, הנהלת בתי המשפט טענה כי אין דרישה חוקית לתרגומים בהליכים אזרחיים וכי מדובר בהחלטה מנהלית הנתונה לשיקול דעתו של מנהל בתי המשפט. לדבריהם, התרגומים ממומנים על ידי מערכת בתי המשפט רק במקרים חריגים. בית המשפט התייחס למעמדה של השפה הערבית במדינת ישראל ולהיעדר חקיקה המסדירה את התרגום בהליכים אזרחיים. נפסק כי אמנם אין חוק המחייב את בית המשפט להעמיד מתורגמן להליכים אזרחיים, אך החוק גם אינו מחייב בעלי דין לממן את התרגום. לפיכך הגיע בית המשפט למסקנה כי הליך התרגום חוקי רק לתרגומים אזרחיים משפות אחרות לעברית, אך לא לערבית. עוד ציין השופט כי בירושלים מתגוררת אוכלוסייה גדולה דוברת ערבית וכי הטלת הוצאות נוספות על קהילה זו עלולה ליצור אי-שוויון ואפליה בגישה לצדק. לפיכך, בית המשפט החליט כי שכרו של המתורגמן ימומן על ידי הנהלת בתי המשפט במקרה זה וכי אין צו להוצאות.