עע"מ 3880/19

תקציר

מדובר בבקשה לעכב ביצוע פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים הדוחה את בקשתם של אם ובנה הבגיר, המתגוררים בישראל מלידה. בתחילה, בקשתה של האם להעניק לבנה מעמד משנת 2006 נדחתה על פי חוק האזרחות והכניסה לישראל, בהיותו כבר בגיר. תשע שנים לאחר מכן, הם ערערו מטעמים הומניטריים, אך נדחו שוב, שכן בית המשפט לא מצא בסיס הומניטרי משמעותי מעבר לעובדה שהבן גדל בישראל ושמשפחתו מתגוררת שם. בית המשפט ציין כי הבן, בגיר ללא קשר משפחתי מדרגה ראשונה בישראל, לא ביסס חיים כלכליים או מקצועיים חזקים במדינה. כאשר ביקשה המשפחה לעכב את גירושו עד להגשת ערעור, התיר זאת בית המשפט, בציינו כי לא ייגרם לו נזק מיידי. בפנייתם הדגישו המבקשים את קשריו ההדוקים של הבן לישראל, בעוד שהמשיבים טענו כי סיכויי ההצלחה שלו קלושים, שכן היותו בעל דרכון ירדני ומעמדו כבוגר אינו מחייב שיקולים הומניטריים מיוחדים. בסופו של דבר, בית המשפט צידד במבקשים, העניק סעד זמני למניעת גירוש, הכיר באי הנוחות הנגרמת כתוצאה מהרחקתו של מי ששהה כל חייו בישראל, וקבע את מאזן הנוחות לטובת המבקש, שכן לא ייגרם כל נזק משהותו הזמנית עד לסיום הערעור.