ת"א 58251-11-12

תקציר

המחלוקת היא בין מספר דיירים בבית משותף, בנוגע להחלטה שהתקבלה לפרוץ שערים בגדר המפרידה בין חצרותיהם. התובעים תבעו את הנתבעת, נציגת הבית המשותף, על כך שלא הגישה כתב הגנה במסגרת הליך בפני המפקח על הבתים המשותפים, שהסתיים בפסק דין לטובת דייר אחר, פריד. הנתבע טען כי הטענה משוללת כל יסוד, כי הוא אינו דובר עברית ואינו מבין את ההליך המשפטי, וכי התובעים עצמם אשמים בכך שלא פעלו מוקדם יותר. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבע ידע על התביעה ופסק הדין, וכשל בחובת הזהירות שלו כלפי הדיירים האחרים בכך שלא יידע אותם ולא נקט בפעולות הנדרשות. עם זאת, השופט מצא גם כי לתובעים יש אשם תורם משמעותי ביותר בכך שלא פעלו במהירות לביטול פסק הדין, ובהליכים משפטיים מיותרים. בנוסף, התובעים לא הצליחו להוכיח כי הנזקים שלטענתם נבעו ממחדלי הנתבעת. לפיכך, התביעה נגד הנתבעת נדחתה, והתובעים חויבו לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 28,000 ₪.