דב"ע לט/5 - 4

תקציר

פסק הדין דן בסיווגו של "מזכר הבנות" ומסמכיו הבאים אחריו לצורך קביעת מועד פקיעתם ומעמדם המשפטי. בית המשפט קובע כי המזכר, שנחתם בין נציגי נציבות שירות המדינה, משרד התקשורת, ההסתדרות ואגף שירותי הדואר, מהווה "הסדר קיבוצי" ולא "הסכם קיבוצי". זאת משום שהיא לא נרשמה כנדרש בחוק, ולכן נעדרת מעמד חוקי וזכויות יתר של הסכם קיבוצי. בעוד שהתזכיר והמסמכים הקשורים אליו יוצרים חוזה, הוא תקף רק לתקופה קצובה כפי שנאמר בהם במפורש, ואינו ניתן להארכה ללא הסכמה מפורשת של הצדדים. בנוסף, בית הדין מדגיש כי החובה לרשום הסכמים קיבוציים אינה פורמלית גרידא, אלא תנאי הכרחי להכרתם החוקית. פסק דין זה מאשר את החלטת בית הדין האזורי, הקובע כי החובות המפורטות בתזכיר, לרבות תוספת שכר לעובדים, תקפות רק עד ליום 31.3.1978, ודוחה את הערעורים להארכת מועד זה. פסק הדין מדגיש את חשיבות ההקפדה על הליכים משפטיים להכרה בהסכמים קיבוציים ואת מגבלות ההסדרים הקיבוציים.