ב"ל 36745-01-20

תקציר

התובע, שנפגע והוכר כנפגע עבודה, תבע קצבה מיוחדת מהנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, בשנת 2016, בטענה לקושי בביצוע פעולות יומיומיות. הנאשמת בדקה את זכאותה לקצבה מיוחדת ואישרה קצבה חודשית בסך 2,463 ₪ לפי תקנה 10(א) - סיוע בפעולות היום יום בתוך הבית. התובע לא ערער על החלטה זו. בשנת 2019 פנתה התובעת, באמצעות בא כוחה, לנתבעת וטענה כי אינה יכולה לנסוע בתחבורה ציבורית בשל פציעתה והתנאים הקשים של קווי האוטובוס, ולכן ביקשה להגדיל את הקצבה המיוחדת. הנתבעת דחתה את טענתה, שכן לא חל כל שינוי במצבה הרפואי. לאחר מכן הגיש התובע תביעה. לאחר פסק הדין בתיק אחר, ביטון, בחנה הנתבעת מחדש את עניינה של התובעת והחליטה בשנת 2022 כי היא זכאית לקצבה מיוחדת לפי תקנה 10(ג) - צורך קבוע בתחבורה שאינה תחבורה ציבורית - והכירה בזכאותה לקצבה מוגדלת החל מיולי 2018. הצדדים חלקו האם הגדלת הקצבה הייתה צריכה להיעשות באמצעות הגשת תביעה או בקשה, האם חלופת התחבורה הציבורית נבחנה בשנת 2016, והאם נפלה טעות או הטעיה מצד הנתבעת באותה החלטה. בנוסף, נטען, כי תקנה 12, העוסקת בתביעה להגדלת שיעור הקצבה המיוחדת, חלה על המקרה דנן ולכן היה מקום לשלם את הקצבה המוגדלה ממועד היווצרות העילה, קרי מאוקטובר 2015, ועוד, כי אין להחיל על מקרה זה את ההוראות בדבר תקופות ההתיישנות להגשת תביעה. עוד טענה התובעת כי היה מקום לבסס השתק שיפוטי בשל התנהלות הנתבעת בתיק אחר. בית המשפט קבע כי יש לראות בבקשת התובעת משנת 2019 תביעה חדשה, שכן התובעת לא טענה לקשיי תחבורה ציבורית בשנת 2016. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת התובעת כי הנתבעת לא בחנה את חלופת התחבורה הציבורית בשנת 2016, וקבע כי ההחלטה אז הייתה ברורה ולא מטעה, ובכל מקרה התובעת בחרה שלא לערער עליה. באשר לקצבה המוגדלת, קבע בית המשפט כי תקנה 12 חלה מקום בו חל שינוי נסיבות המצדיק הגדלת הקצבה, כגון החמרה במצבו הרפואי או התפקודי של התובע, שלא היה המקרה דנן. בית המשפט קבע כי לא ניתן להשתמש בתקנה כדי לעקוף את הוראות החוק הנוגעות למגבלות זמן לערעור על החלטות שניתנו בעבר. עוד קבע בית המשפט כי נסיבות מקרה זה אינן מצדיקות הארכת מועד הערעור על החלטת הנאשם משנת 2016 וכי החלטת הנתבעת מאותה שנה היא סופית. באשר לבקשת התובע להחיל השתק שיפוטי, קבע בית המשפט כי נסיבות מקרה זה ופרשת אהרוני, בהן הסכימה הנתבעת לשלם קצבה מוגדלת בדיעבד, הן נבדלות, ועל כן השתק אינו חל. לסיכום, בית המשפט נתן תוקף להחלטת הנתבעת משנת 2022, לפיה התובעת זכאית לקצבה מוגדלת החל מיולי 2018, והורה לנתבעת לשלם לתובעת 3,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.