ת"א 41217-01-24

תקציר

השופט החליט לדחות את הבקשה לסעד זמני מהחזר הלוואה. המבקשים ביקשו מבית המשפט להתערב בביצוע שטר משכנתא, בטענה כי טרם הגיע מועד הפירעון ובערעור על גובה החוב. עם זאת, השופט מצא כי המבקשים לא הציגו טענה לכאורה, כנדרש בתקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. הם לא ביקשו לבטל את הסכם ההלוואה קודם לכן ונהנו מיתרונות ההלוואה במשך שנים מבלי לנסות לפרוע אותה או לקיים את חלקם בהסכם. זאת ועוד, המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שניסו לפרוע את ההלוואה במקום לספק את הדירה המוסכמת, ושיעור הריבית שנקבע בהסכם לא הצדיק התערבות שיפוטית, במיוחד בשלב מקדמי זה. השופט גם הטיל ספק בתום ליבם של המבקשים ובנחיצותו של סעד זמני, מה גם שהמבקשים לא חלקו על קיומו של החוב או המשכנתא. עם זאת, השופטת הציעה למבקשים לעכב את הליכי מימוש המשכנתא אם יפקידו את הסכום שבמחלוקת, 8,383,386 שקל, לקופת בית המשפט בתוך 30 יום. אילו עשו כן, היו המבקשים נמנעים ממכירת הנכס המשועבד. כמו כן חויבו המבקשים לשלם את הוצאותיו המשפטיות של המשיב.