ע"פ 23299-12-10

תקציר

המערער הורשע בעבירות, לרבות גניבה ופריצה, ונגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות, שמונה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 15,000 ₪. המערער ערער בטענה כי בית משפט קמא היה חריף יתר על המידה, ואילו המשיב טען לדחיית הערעור, תוך שהוא מצטט את הראיות המכריעות נגד המערער. ערכאת הערעור הסכימה עם המשיב וציינה כי פסק דינו של בית משפט קמא התבסס על עדות מוצקה וחד משמעית הקושרת את המערער לביצוע העבירות. בית המשפט דחה את טענת המערער למעורבות פסיבית, ומצא את התנהגותו חשודה וסותרת. בנוסף, התגלו כלי פריצה וחפצים גנובים, והמערער לא סיפק הסבר מניח את הדעת לנוכחותו. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערער היה מבצע משותף, ולא רק מסייע, בהתבסס על חלקו המשמעותי באירוע, לרבות תרומתו לתכנון וביצוע העבירה. נוכחותו, יחד עם שליטתו התפקודית וכוונתו הנפשית, הצדיקו את הרשעתו כעבריין משותף. בית המשפט שקל גם את חלקו של המערער באספקת הרכב ששימש לביצוע העבירה. באשר לערעור על גזר הדין, דחה בית המשפט את טענתו של המערער בדבר מצוקה מופרזת, ומצא את העונש הולם בהתחשב בנסיבות המחמירות ובעברו הפלילי. הערעור נדחה במלואו, תוך שהוא מחזק את הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא.