ע"פ 3009/12

תקציר

בית המשפט דחה הן את ערעורי התביעה והן את ערעורי ההגנה על העונש שנגזר על קטין שעבר עבירה חמורה, אם כי תיקן מעט את העונש. התביעה טענה כי בית המשפט המחוזי לא שיקף את חומרת העבירה ואת העניין הציבורי בגזר הדין, ונתן משקל מופרז למיעוטו של הנאשם. עם זאת, בית המשפט קבע כי עונש שמונה שנות המאסר אינו מקל יתר על המידה, בהתחשב בנסיבות המקרה ובעובדה שהנאשם היה קטין. בית המשפט המחוזי מצא כי שקל כראוי את כל שיקולי הענישה, לרבות האינטרס הציבורי, ההרתעה ושיקום הנאשם. בית המשפט הדגיש כי גזר הדין של קטינים חייב לתת משקל יתר לשיקולים הפרטניים ולסיכויי שיקומם. על אף שמדובר בעבירה חמורה השוללת את חייו של נער צעיר, סבר בית המשפט כי בית המשפט המחוזי שקל כראוי את הנסיבות שהובילו לכך ואת העובדה שהמערער יכול היה להימנע מדקירת הקורבן. עוד ציין בית המשפט כי העונש שהוטל כבר מהווה הפחתה ממה שעבריין בגיר היה מקבל. בית המשפט הוסיף ודחה את ערעורו של המערער על חומרת העונש, וציין כי מדובר בעונש משמעותי אך מוצדק על מעשיו. מעשיו של המערער גרמו לאובדן חיים צעירים ולסבל רב למשפחת הקורבן. בית המשפט הדגיש כי במקרה זה, גישה שיקומית אינה מצדיקה ויתור על מאסר בפועל. תחת זאת, גילו הצעיר של המערער ופוטנציאל השיקום שלו הצדיקו עונש מופחת ביחס למה שיקבל בגיר. בית המשפט הציע תיקונים קלים בעונש, ובכלל זה לנכות את הזמן שהמערער כבר שהה במעון נעול מעונש המאסר בפועל ולאפשר לו לרצות שנה נוספת במעון הנעול כדי לסייע בשיקומו. יתר רכיבי גזר דינו של בית המשפט המחוזי יישארו ללא שינוי. על פסק דינו של השופט דנציגר הסכימו השופטים נ' סולברג וע' רובינשטיין, והאחרונים הוסיפו הערות קצרות על הקושי לאזן בין הרגשות המובנים סביב מקרים כאלה לבין המנדט החקיקתי לתת עדיפות לשיקום קטינים.