ת"א 20633-02-19

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב מחלוקת בדבר גודלה וצורתה של חלקת מקרקעין בעקבות הסכמים בין התובעת לנתבעים בדבר בעלותה. התובע, שטען תחילה למרמה, ביקש לתקן את רישום המקרקעין כך שישקף את זכויותיו כחוכר של מגרש בשטח של 977 מ"ר, הכולל כביש. הנתבעים, לעומת זאת, טענו לקיום הרישום הקיים, המחלק את החלקה באופן שונה. השופט, לאחר שבחן את ההסכמים, עדויות העדים והסקיצות שהוצגו, פסק לטובת התובע. הם מצאו כי המרשם הנוכחי אינו מייצג נאמנה את כוונות הצדדים המעורבים, והורו על תיקון. על פי פסק הדין, לתובעת זכות חכירה בשטח של 977 מ"ר, לרבות מגרש צפוני בשטח של 851 מ"ר וכביש בשטח של 126 מ"ר בהם יש לנתבעים זכות הנאה. משמעות הדבר היא כי שני הצדדים חולקים את זכות המעבר על הכביש. בנוסף, הורה השופט כי התשריט משנת 1997 ישמש לצורכי רישום, וכי הנתבעים יפצו את התובע בגין הוצאותיהם המשפטיות. ככלל, פסק הדין מדגיש את הצורך לאזן בין זכויות הצדדים, תוך התמקדות בהסכמים ובהתנהלות, תוך הקפדה על בהירות בסוגיות מהותיות, המוביל למסקנה כי יש להעניק את הסעד המבוקש של התובע, אם כי במבנה מעט שונה מזה שנדרש מלכתחילה.