ע"ח 48106-05-10

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו ודוחה בחלקו את הערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום בחיפה. ההחלטה הראשונה, של השופטת רננה גלפז-מוקדי, דחתה את בקשת המערער לקבל רשימה של מספרי טלפון ניידים המשמשים שני עדי תביעה, וכן פרטים על שיחותיהם היוצאות ומסרונים, בנימוק שחומר זה אינו חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. ההחלטה השנייה, של השופטת הבכירה אורית קנטור, נעתרה חלקית לבקשת המערער לעיין בחומר החקירה, והורתה למשיב להעביר להגנה רשימת תלונות שהגישה המתלוננת נגד משפחתו של המערער ושכנים נוספים. בערעור נטען כי חומר החקירה נחוץ להכנת כתב ההגנה של המערער. בית המשפט מצא אמנם כי בידי המשיב חלק מהחומר המבוקש, אך קבע כי יש לאפשר למערערים לעיין בתיקי החקירה הנוגעים לתלונות המתלונן, שנסגרו על ידי המשטרה. זאת, משום שהחומר עשוי לסייע למערערים לנהל את הגנתם, והיה חשוב לסנגור לבחון תיקים אלה. עם זאת, בית המשפט אסר להעתיק או לצלם את החומר, והתיר רק להגנה לרשום הערות. עוד נקבע בפסק הדין כי בקשת המערערים לקבלת פרטי שיחות נכנסות ויוצאות, וכן חומר רפואי פסיכיאטרי הנוגע למתלוננת, אינה מוצדקת, שכן אין מדובר בחומר חקירה כהגדרתו בחוק. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שניתן להשיג מידע זה במהלך חקירת המתלונן והעד וכי נראה כי הבקשה היא מסע "דיג" לראיות. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי המערערים יכולים לברר את הקשר בין המתלונן לבין העד באמצעים אחרים, ומצא כי הזכות לפרטיות העדים גוברת על הצורך בראיות אלה בנסיבות המקרה. בסופו של דבר נדחה הערר, למעט החלק הנוגע לבדיקת תלונות המתלונן בתיקים שנסגרו במשטרה. בית המשפט הורה למסור למערערים את הקלטת השיחות למוקד 100, אם הדבר טרם נעשה.