ת"צ 23520-04-20

תקציר

פסק הדין מאשר את בקשת המבקש להסתלק מהתביעה ומהבקשה לאישור, מבלי למנות מבקש מחליף או להורות על פרסום הסתלקות. המשיב חויב לשלם למבקש 2,000 ₪ כגמול ו-25,000 ₪, בתוספת מע"מ, עבור שכ"ט עו"ד – מחציתם בתוך 30 יום והיתרה לאחר שהמשיבה עמדה בהתחייבויותיה. השופט פסק בהתבסס על סעיף 16 לחוק התובענות הייצוגיות, הקובע כי מבקש או תובע מייצג אינו רשאי לפרוש ללא אישור בית המשפט, וכל טובת הנאה המתקבלת מהנתבע טעונה אישור בית משפט. משהסכימה המשיבה לשנות את התנהלותה ולפרסם את המידע הנדרש באתר האינטרנט שלה, הושגה מטרתו העיקרית של ההליך. לפיכך, קיבלה השופטת את בקשת ההסתלקות, דבר שיחסוך לצדדים טרחה ועלויות נוספות, לצד הפחתת העומס על בית המשפט. לאחר מכן התייחס השופט לחוק הפיצויים ולדעות החלוקות בנושא. בית המשפט העליון נתן פסק דין המסדיר את הקריטריונים לפסיקת סכומים במקרים כאלה – אין לפסוק פיצוי ושכר טרחת עורך דין במסגרת בקשת הסתלקות, אלא במקרים חריגים. השופט הגיע למסקנה כי המקרה הנוכחי מצדיק אישור שכר טרחה ושכר טרחה, בהתחשב בכך שהבקשה לאישור גילתה עילת תביעה לכאורה, וההליך הביא תועלת לחברי הקבוצה ולציבור, המצדיק את זכאותם של המבקש ובא כוחם לסכומים הנ"ל. יתר על כן, בהינתן שמרבית הסעדים הנתבעים הוסדרו, טובת המשיכה והחיסכון במערכת המשפט, אישר השופט את שיעורי הגמול ושכר הטרחה המומלצים, ומצא אותם סבירים. עוד ציינה השופטת כי לא הייתה הצדקה להטיל הוצאות נוספות על הצדדים בגין הפרסום, ובקשת ההסתלקות לא פגעה באינטרסים כלשהם של חברי הקבוצה או הציבור. לבסוף נדחתה תביעתו האישית של המבקש, והתיק נסגר.