פש"ר 38395-10-11

תקציר

הנאמן דחה את טענות החייב. לנאמן נתונה הסמכות לעיין בפסקי דין, לרבות פסקי דין חלוטים, בנסיבות מסוימות. שימוש בסמכות זו נעשה בשני מצבים עיקריים: הראשון, כאשר קיים חשד לעבירה או קנוניה להטיית שיקול הדעת; שנית, כאשר לחייב יש הגנות בנות קיימא כנגד החוב שלא הוצגו בפני בית המשפט. במקרה זה, טענות החייב כנגד חוב פסק הדין לא נשמעו משום שלא הציג אותן במועד. הנימוקים שניתנו לכישלון זה אינם משכנעים: הליכי פשיטת הרגל ופסק הדין נפרשו בהפרש של שנים, והחייב שתק גם בדיוני תיק ההוצאה לפועל. יתר על כן, לגופן של טענותיו כנגד החוב אין בסיס. הודאת החייב בחוב בשנים 2004 ו-2005, לפני הליכי פשיטת הרגל, אינה חשודה ונעשתה בהסכמים שנחתמו באופן חופשי. טענות החייב לכפייה אינן מבוססות, וממילא היו צריכות להיטען תוך זמן סביר לאחר תום הכפייה הנטענת. גם טענותיו האחרות של החייב, בדבר שיעורי הריבית הנגבים וזיוף השיקים לכאורה על ידי הנושה, אינן משכנעות ואינן נתמכות. לפיכך החליט הנאמן לדחות את הערעור ולהורות לחייב לשלם 1,000 שקל לקופה לפניות הציבור.