ע"נ 12548-12-22

תקציר

הערעור, שהוגש על ידי חייל לשעבר שסבל מהתקפים אפילפטיים במהלך שירותו הצבאי, ביקש להכיר באפילפסיה כנכות הקשורה לשירות. המערער טען כי תנאי שירותו, לרבות מניעת שינה ולחץ נפשי, גרמו למחלה. ועדת הערר של בתי המשפט לעניינים מנהליים דחתה את הערר, וקבעה כי המערער לא הוכיח תנאי שירות חריגים או קשר סיבתי בין שירותו לבין המחלה. הוועדה ציינה את עדותו הבלתי מהימנה ולעיתים סותרת של המערער, והעדיפה את הראיות שהציג המשיב, לרבות עדותו של מפקד הפלוגה בדבר תנאי השירות הסטנדרטיים. יתר על כן, חוות הדעת של המומחים הרפואיים הסתמכו על גרסותיו של המערער עצמו בדבר מניעת שינה, שהוועדה לא מצאה אותן אמינות. הוועדה הגיעה למסקנה כי המערער לא הוכיח את הקשר הסיבתי הנדרש ולכן ערעורו נדחה. עם זאת, הוועדה הנחתה את המשיב לבחון האם המערער סובל מאפילפסיה, ואם כן, להפנותו לוועדה רפואית שתקבע אם הדבר נובע מנכותו המוכרת. ההחלטה התקבלה ללא עלויות לאף אחד מהצדדים.