ת"א 1054/03

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובעת להחזר דמי שכירות מכוח פסיקה קודמת של בית המשפט בין אותם צדדים. התביעה הקודמת, שהוגשה בשנת 1998, פסקה על סיום חוזה המכר כדין וחייבה את הנתבעת להשיב לתובעים את תשלומי התובעים בתוספת ריבית. התביעה הנוכחית, שהוגשה בשנת 2003, מבקשת החזר נוסף בגין דמי השכירות ששולמו בתקופה שבין התביעה הראשונה לבין תשלום פסק הדין הקודם על ידי הנתבע. בפסק הדין נטען כי עילת התביעה בשתי התביעות מבוססת על אותה מערכת עובדות: הפרת חוזה המכר על ידי הנתבע בכך שאיחר את מסירת הדירה. מאחר שפסק הדין הקודם פיצה את התובעים בגין נזקיהם עד לאותו מועד, והתביעה הנוכחית מתייחסת לאותה הפרת חוזה, הרי שמדובר בהתנכלות לנתבע. לפיכך, פסק הדין קובע כי היה על התובעים לכלול את כל טענותיהם בתביעה הראשונה ודוחה את התביעה הנוכחית בשל עקרון השתק העילה. זאת ועוד, טענת התובעים כי הנזק נמשך גם לאחר דחיית התביעה הראשונה, שכן מקור הנזק הוא ההפרה שאירעה לפני הגשת התביעה הראשונה. התובעים חויבו לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.