דב"ע לז/1 - 2

תקציר

במקרה זה, התביעה לגמול שעות נוספות נדחתה תחילה על ידי בית הדין האזורי בתל אביב, אשר מצא כי אין די ראיות כדי לקבוע במדויק את מספר השעות הנוספות שעבד העובד. העובד ערער על החלטה זו, וטען כי עבד שעות ארוכות, לעתים משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות. עם זאת, השותפים במכולת, "מינימרקט", ערערו על טענה זו, טענו כי העובד קיבל שכר הולם עבור כל עבודה נוספת והתווכחו על שעות הפעילות כולל זמני הפסקות. בית הדין הסתמך על תקדימים שקבעו כי הנטל להוכיח עבודה בשעות נוספות מוטל על העובד, שעליו להציג ראיות מדויקות לשעות העבודה. בית הדין לערעורים מצא את עדותו של העובד מהימנה חלקית, והכיר בכך שדפוס העבודה יכול להצביע על שעות נוספות מסוימות תוך הכרה בפערים בשעות הנוספות המדויקות הנתבעות. בסופו של דבר הוחלט כי העובד אכן עבד שעות נוספות משמעותיות, אם כי לא בהיקף נרחב כפי שנטען בתחילה. כתוצאה מכך, בית המשפט חישב מחדש את הגמול המגיע על סמך אומדנים וראיות סבירים, והפחית משמעותית את הפיצוי מהתביעה המקורית. פסק הדין הסופי קבע כי השותפים ישלמו לעובד סכום מתוקן של 5,861 לירות לצד ריבית שנצברה, תוך שימת דגש על היצמדות לטענות מבוססות על הערכות. כמו כן, נפסקו הוצאות נוספות הן בגין ההליך המקורי בבית המשפט והן בגין הערעור. תוצאה זו מדגישה את החשיבות הקריטית של רישום מדויק ומתן ראיות בתביעות לגמול שעות נוספות.