עע"מ 9156/05

תקציר

בשנת 1999 רכשו המערערים קרקע ברחוב התשבי בחיפה, במטרה להגדיל את כושר הבנייה שלה באופן משמעותי. בתחילה אפשרו התוכניות בנייה של 60% על שלוש קומות, אך המערערים הציעו להגדילה ל-250% לבניין רב קומות. הדבר נתקל ב-118 התנגדויות, מה שהוביל לכך שחוקר הוועדה המחוזית המליץ על פשרה של 180% בנייה עם 42 יחידות דיור, שאושרה. אלא שתושבים סמוכים עתרו נגד החלטה זו, ובית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה קבע כי האישור התבסס על שיקולים לא תכנוניים, בניגוד למדיניות פיתוח שאומצה ("מסמך מדיניות") שנועדה לשמור על זכויות בנייה קיימות בשיעור של 60%. בית המשפט מצא כי הוועדה לא הצדיקה את חריגתה ממדיניות זו, במשתמע מאי-שוויון פוטנציאלי ומשיקולים זרים. המערערים והוועדה טענו נגד התערבות בית המשפט, תוך שימת דגש על שיקול הדעת התכנוני ועל מעמדו הלא סטטוטורי של מסמך המדיניות. עם זאת, החלטות הוועדה ההיסטורית ולוח הזמנים הפרוצדורלי הצביעו על כך שהמדיניות נועדה להנחות את התכנון הקיים, וחייבת עמידה בהן, אלא אם כן טעמים מהותיים מצדיקים סטייה. בית הדין לעררים אישר את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, פסל את האישור על יסוד אי תקינות פרוצדורלית והקפדה על הנחיות, דחה את הערר ואישר את הצורך בהחלטות תכנוניות עקביות ומוצדקות.