ע"א 2494/08

תקציר

חוק הגנת הדייר חל על יחסי שכירות, ומגן על שוכרים מפני פינוי. עניינו של תיק זה נסוב סביב משיב הטוען כי הוא דייר מוגן, השואב מעמד זה מאביו המנוח, דייר מוגן מקורי. המשיב, שהיה עובר במות אביהם, טוען כי יש להם קשר מהותי לדירה. עם זאת, השופטים פוסקים לטובת המערערים וקובעים כי המשיב אינו יכול להיחשב לדייר מוגן, שכן הם לא התגוררו פיזית בדירה עם אביהם לפחות שישה חודשים לפני מותו, כמתחייב בחוק. השופטים מסבירים כי לא ניתן היה לבסס את זכויותיו של המשיב טרם לידתו, ולפיכך הן אינן עומדות בתנאים המחמירים לדיירות מוגנת. יתר על כן, הרחבת הגדרת "ילד" כך שתכלול עוברים תהווה הרחבה בלתי רצויה של ההגנה הסטטוטורית. השופטים דוחים גם את הטענה כי אמו של המשיב הייתה דיירת מוגנת מקורית וכי המערערים פעלו בחוסר תום לב. מאחר שהמשיבים לא הוכיחו את הדרישות לדיירות מוגנת, קבעו השופטים כי עליהם לפנות את הדירה בתוך 90 יום ולשלם למערערים שכר טרחה.