ע"א 300/64

תקציר

בפרשת מלכה ברגר ואחרים משנת 1965 נ' מנהל מס עיזבון, התייחס בית המשפט לסוגיית הבעלות בנכסים והשותפות בין בני זוג. מלכה ברגר ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שאישר כי יש לראות בכל עזבונו של בעלה המנוח כשלו, למרות העדויות מהן עולה כי היו להם בעלות משותפת בנכסים ובעסקים שנרכשו במהלך נישואיהם. התיק התעמק בשאלה האם מלכה הוכיחה בעלות משותפת, במיוחד לאור העובדה שתרומותיה, הן הכספיות והן המקומיות, סייעו להצלחתו העסקית של בעלה. בית המשפט העליון, בהובלת השופטים ויתקון וברנסון, הפך את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש כי ביחסי אישות טיפוסיים, חזקה על נכסים שנרכשו במאמץ משותף שהם בבעלות משותפת, גם בהיעדר הסכמים מפורשים. השופט ויתקון הדגיש כי לעתים קרובות בני זוג אינם מגדירים גבולות רכושיים ברורים, אלא חיים בתלות הדדית, דבר שיכול לרמוז על בעלות הדדית. בית המשפט גם מתח ביקורת על ההסתמכות על רישומים פורמליים והחרגת תנאי השותפות בצוואה, וטען כי אלה אינם משקפים בהכרח את הבנתם של בני הזוג את הנכסים המשותפים. השופט ברנזון חיזק זאת בכך שהמחיש כי זוגיות זוגית חורגת מעבר לתרומות כספיות וכוללת ניהול משק בית ותמיכה. בסופו של דבר, בית המשפט הכיר בתרומתה ובשותפותה של האישה, וקבע כי מחצית מעיזבון המנוח היה שלה כדין, ובכך קבע תקדים לפירוש רכוש הנישואין המשותף מעבר לתיעוד פורמלי בין בני זוג.