ע"פ 5671/07

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורם של שני נאשמים, זוהיר וסולימאן, שהורשעו בהשתתפות בשוד אלים שהתרחש במכולת. הדיון נפתח בהתייחסות לממצאי המהימנות של בית המשפט המחוזי בנוגע לזיהויו של זוהיר. יודגש, כי התערבות ערכאת ערעור בעניינים אלה היא נדירה ומתרחשת רק במקרים חריגים, ומקרה זה אינו זכאי לכך. בית המשפט אינו מוצא סיבה לדחות את קבלתו של בית משפט קמא את זיהויו של י.א.-ג. את זוהיר, מה גם שטענותיו בדבר טעות בזיהוי סותרות מבפנים. יתר על כן, בית המשפט מאשר את זיהויו של י.א.-ג' כאמין, ומציין את יכולתו לזהות משתתף נוסף, עיסאם, לפי קולו. לאחר מכן עובר פסק הדין לטענות סביב הודאתו של עיסאם, המתקבלת כראיה, למרות אי-סדרים מסוימים בתיעוד חקירתו. בית המשפט מכיר במחדל כבעייתי, אך אינו רואה בו חמור דיו כדי לפסול את ההודאה או להטיל ספק באמינות חוקרי המשטרה. יודגש כי ההודאה הייתה מפורטת ועקבית וכי המוטיבציה של עצאם לרצות את החוקרים באמצעות הפללת שותפיו אינה מעידה על כך שהחוקרים השתמשו בשיטות פסולות. בנוסף, התנהגותם של החוקרים לאחר ההודאה מצביעה על כך שהיא ניתנה באופן חופשי, ודבקותו של עיסאם בהודאתו לאחר מכן תומכת אף היא בדעה זו. בית המשפט דוחה גם את טענת סלימאן כי הודאתו של עצאם אינה אמינה, ומציין כי כל ניסיון של עיסאם להמעיט בחלקו באירוע לא היה משמעותי. גם התנגדותם של המערערים לעדויות התומכות של לאפי, אשטיה ושריף נדחית, שכן בית המשפט מוצא אותן אמינות ועונות על דרישת ה"חיזוק" ולא מבקשות "לסבך" את הראיות. חוסר הזיהוי הישיר של סולימאן והיעדר ראיות פיזיות הקושרות אותו לזירה מטופלים, אך בית המשפט מדגיש כי הרשעה יכולה להתבסס על ראיות נסיבתיות ועל מהימנות עדים. התנהגותו החשודה של סולימאן בסמוך לזירת הפשע זמן קצר לאחר התרחשותה תומכת עוד יותר בהרשעתו. מסקנת הכרעת הדין היא כי די בהשתתפותם המשותפת של המערערים בעבירות, לרבות אלה שלא ניתן להוכיח בוודאות מי היה שותף להן, לצורך הרשעתם לפי סעיף 29(ב) לחוק העונשין. התוצאות הקשות של מעשיהם שקולות גם כנגד כל שיקול של שינוי גזרי הדין. לפיכך, ערעוריהם של זוהיר וסולימאן נדחים על כל חלקיהם, תוך שמירה על הרשעתם וגזר דינם.